אימונון מס' 11- מרתון והורות

בעודי מלווה את בעלי שיחיה למרתון נוסף, והפעם בעיר הנמל ההולנדית רוטרדם עלה בדעתי הקשר בין ריצת מרתון והורות.

בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים נתפסים בחיידק הספורט ולוקחים חלק בתחרויות ריצת למרחקים ארוכים. המשתתפים משקיעים שעות רבות באימונים מפרכים, מקפידים על תזונה מתאימה, על שעות שינה ומשקיעים את כל יהבם בסימונן של מטרות ותכנון הדרך להשגתן, שלב אחרי שלב.

אז מה בכל זאת הקשר בין כל אלה להורות?

בדומה לריצת מרתון, גם אנחנו, כהורים, השואפים להתקדם ולהגיע להישגים וליעדים, בראש ובראשונה עלינו לסמן מטרות. הרי אי אפשר לקום בוקר אחד ולרוץ מרחק כזה, צריך להגדיר מטרה ראלית ולהתקדם שלב אחר שלב, להתחיל ב- 5 ק"מ,  10 ק"מ, חצי מרתון, לשפר את יכולת הסיבולת לב ריאה, להתחזק, לשפר את המהירות, להגדיל את המרחק, כל אחד והמטרות שהוא מציב לעצמו, וכך גם בהורות.

לא מספיק לגדל את הילדים ולהתנהל מול היומיום (למרות שזו משימה לא פשוטה כלל ועיקר), השאלה איך מתנהלים ביומיום מול המטרות החינוכיות והערכיות שלנו. הורים שאני פוגשת, רוצים שהילד שלהם יהיה בן אדם, שיהיה מאושר, עצמאי, מקובל, חבר טוב, מצליח, הישגי, יכבד את הזולת, רגיש ועוד ועוד.

ובפועל ביומיום איך מתקדמים לקראת המטרות הללו?

קודם ולפני הכל, מגדירים מטרות ומזהים ערכים שחשובים לנו להנחיל לילדינו. אחרי שלב ההגדרה, מתחילים לקבל החלטות, אשר המבחן המופעל בכל שלב הוא: "האם אני, בהחלטה שלי, פועל/ת לחיזוק המטרה והערך בחינוך ילדיי או לא?"

אם לדוגמה, הגדרתי שאחד או יותר מהערכים של למידה או לחילופין התנסות או מיומנות של ניהול זמן ושעמום חשוב לי, אז ההחלטה האם לאפשר או לא לאפשר לבני ללכת ל – 5 חוגים צריכה להיות דרך הפריזמה של הערך – של המטרה, ולא כי הוא רוצה ומנדנד או כי נוח לנו או כי אחרת בלאו הכי הוא ישב מול המחשב או כי אנחנו חושבים שהתנסות זה טוב עבורו.

או אם הגדרנו לעצמנו כהורים שאנחנו רוצים להנחיל את ערך החברות, אבל גם מסגרת של שעות שינה חשובה לנו, האם נאפשר לבתנו בכיתה ד' ללמוד עם חברה שמתקשה למבחן עד השעה 10 בלילה?

האם נכתוב לבננו פתק, על כך שהיה בצופים עד שעה מאוחרת ולא הספיק ללמוד למבחן או ניתן לו ללמוד לנהל את הזמן והמחויבות שלו לבד?

השאלות והדילמות צצות בכל שלב ביומיום שלנו ההורים, ואנו נדרשים לקבל החלטות ולתת תשובות. לא תמיד קל לבחור את התשובה שתואמת ומקדמת את הערך שחשוב לנו, אך אם ננסה לאמן את עצמנו להתנהל בדילמות ההוריות דרך השאלה של "האם אני בהחלטה שלי, פועלת לחיזוק המטרה והערך בחינוך ילדיי או לא?" נוכל להשתפר, להתאמן ולהמשיך להתקדם לקראת המטרות והיעדים אותם הגדרנו.

והכי חשוב, כיוון שהתפקיד שלנו כהורים מחנכים, הוא דומה לריצת מרתון, ארוך ומתמשך (לעיתים נראה אינסופי), יש בכך נימה של נחמה. גם אם טעיתי היום, הגבתי מתוך כעס בלי שום קשר לערך אותו אני רוצה להנחיל? מחר יום חדש שאוכל להתאמן שוב, לתקן, להגיב אחרת, ואולי אפילו לקדם ערך אחר על הדרך ולתת מודל ולהודות שטעיתי..... 

וכמו תמיד אתם מוזמנים להגיב.

                                                                                                                                        קרני

 

 

 

הוסף תגובה