אימונון מס' 12 - אמא! הוא מרביץ לי

ישנה מוסכמה כללית שכאשר שניים רבים, אסור לשלישי להתערב. משום מה החוכמה המעשית הזו נעלמת מעינינו כשהעניין נוגע למריבות בין הילדים שלנו. כהורים אנו מרבים להתערב: להפריד פיזית, לצעוק, להסביר, להטיף מוסר ובדרך כלל ללא תוצאות. כנראה שהצורך שלנו להתערבות נובע מכך שאנחנו אוהבים כל אחד מהילדים שלנו וצר לנו לראות אותם מכאיבים זה לזה ולעיתים אפילו שונאים זה את זה.

חשבתם פעם מדוע הילדים שלנו רבים?

  • אחת הסיבות שרוב בני אדם רבים היא בשל חילוקי דעות לגבי הדרך הנכונה לפתור בעיות מעשיות וכך גם הילדים שלנו: איזה תחנה לראות בטלביזיה? באיזה משחק לשחק? מי ילבש היום את השמלה?

  • משאבים מוגבלים סיבה מרכזית נוספת למריבות: מי ישתמש במקלחת קודם? מי ישתה בכוס הירוקה? למה הפרוסה של העוגה שלה יותר גדולה?

  • אבל ילדים רבים גם כדי לערב אותנו ההורים ולשלוט בנו באמצעות המריבות.

אני בטוחה שרובנו לא נהנים לריב, אך אם הילדים בכל זאת ממשיכים לריב שוב ושוב, כנראה שהם מקבלים את הסיפוק שהם מבקשים, אם לא במריבה עצמה – אז בתוצאותיה.

כשאני מבקשת מהורים באימון לתאר לי מריבה בין הילדים בבית, אפשר פעמים רבות לשמוע מהסיפורים שהילדים רוצים להוכיח להורים שהם יותר חזקים מהם, שהם אלה שמחליטים מתי רבים ומתי מפסיקים.

כשאנחנו כהורים נחלצים להגן על "הקטן" או ה"חלש" בפני הגדול, אנו למעשה נותנים אישור ותוקף לרגשי הנחיתות שלו ומראים ל"קורבן" כיצד להשתמש במחדליו ובחולשותיו כדי לזכות ביחס מיוחד. ובכך אנחנו תורמים למצב שאותו אנחנו רוצים לשנות. 

אז מה עושים עם כל זה?

מתחילים לחשוב באופן מערכתי. פועלים על מנת לנטרל את התחרות ולהביא לשיתוף פעולה בין האחים. כאשר אין תחרות הטריטוריה פתוחה, ילד יכול להחליט אם הוא יהיה לדוגמה תלמיד טוב או רע, בלי השוואה לאח. אין בית שלא תהיה בו רמה מסוימת של תחרות, השאלה מה עוצמת התחרות.

אם למשל נשים את כולם באותה סירה- "אתם לא יודעים להסתדר ביחד" אין צדיק ורשע, גדול וקטן, ותרן ועקשן. "כשתחליטו להסתדר אני אחזיר את המשחק". עקרון שקשה ליישם כי קל לנו לעודד את מי שמתנהג בסדר, את מי שסידר. לא לקחת את הילד הספציפי אל המצב. לא לומר "כל הכבוד שסדרת את החדר" אלא "נהדר ונעים שהחדר מסודר". זוהי דרך להפחית את התחרות ביניהם. 

אם המטרה שלנו כהורים לאמן את הילדים ביחסי אנוש תקינים, כדאי שנניח ונאפשר להם להתנסות במריבות עצמאיות ונסמוך עליהם וזאת על מנת שהם יגלו דרכים יעילות ועצמאיות, לפתרון חילוקי הדעות ביניהם. גם אם נראה לנו שאחד הילדים יותר שתלטן או אפילו שתלטן מדי – האם לא מוטב שאחיו או אחותו ילמדו איך להסתדר עימו?וכל זה כמובן בהנחה שאנחנו מאמינים שהוא לא השתלטן האחרון שהוא פוגש בחייו.קריצה

ולסיום, אולי אם לא נתערב (כמובן שיש מקרים של אלימות פיזית או מילולית שבהם עלינו כהורים להתערב) ולא נהיה מוטרדים מהפגנת הכוח יפסיק "המרגיזן" להקניט והילד "הטוב" ישלוף ציפורניים כך ששניהם ירכשו מגוון עשיר יותר של התנהגויות.

מותשים מהמריבות של הילדים שלכם? רוצים לשתף או להתייעץ? אתם מוזמנים להגיב באתר או לפנות אלי ישירות.

 

מריבות עם ידיים

הילד הבכור שלי בן 9 והוא תיפוס מאוד שלתני הוא רוצה לניות שלתן גם עליי לפעמים מיתחצף אפילו וכאשר מציקים לו הוא ישר תוקף ואף לפעמים גם מרביק הייתי רוצה בבקשה עצה טובה תודה.....

02/06/2011 21:52:31, חני

SliTllPNWC

How could any of this be btteer stated? It couldn't.

04/02/2012 20:29:01, Anetka
הוסף תגובה