אימונון מס' 16 - "מסתבר שצדקת"

אוקטובר 2010

אתמול בעת שצעדתי לאורך הטיילת חלפו על פני אב ובנו הצעיר רכובים על אופנים ושמעתי את האב אומר לבנו בטון נעים: "מסתבר שצדקת". לא ראיתי את הבעת פניהם, לא של האב ולא של בנו, אך מהטון שהדברים נאמרו יכולתי לדמיין את השיחה והדיון שהם קיימו בינם לבין עצמם, על נושא מסוים, כמה דקות לפני. יכולתי לדמיין את החיוך שעלה על פני שניהם, בעת שהאב אמר "מסתבר שצדקת", יכולתי לחוש את תחושת הגאווה שמילאה את ליבותיהם של הילד ושל האב כאחד.

היה משהו שמשך את תשומת לבי באמירה הזו, בנועם וברכות שנאמרה. אמירה כל כך פשוטה אך מאחוריה עומד מסר כל כך משמעותי: אני אומנם מבוגר ומנוסה ממך, אך אני מקשיב לך, אני יודע שיש לי מה ללמוד ממך, שאני מעריך את דעתך ומפרגן לך על כך – אני גאה בך.

עד כמה באמת אנחנו מקשיבים לילדים שלנו?

בסדנא האחרונה ביער בן שמן ניצבה בפני קבוצת האמהות והבנות משימה שדרשה פיתרון יצירתי ושיתוף פעולה קבוצתי. הקבוצה ניסתה כמה אופציות לפתרון שלא הביאו אותן לתוצאה המבוקשת. הן החלו לחוש תחושת תסכול ולפתע אחת הבנות הצעירות הציעה את הפיתרון הנכון. הקבוצה שיתפה פעולה ובזכות ההקשבה שלהן לאותה ילדה, הן צלחו את המשימה וקבלו ניקוד גבוה. בשיחת העיבוד שקיימנו מיד לאחר ביצוע המשימה שוחחנו כולנו יחד וניסינו לבדוק האם הבנות מרגישות שבחיי היום יום מקשיבים להן? האם הן מרגישות שמתייעצים איתן? שמקבלים את העצות שלהן? גם האמהות בדקו עם עצמן עד כמה הן פתוחות להקשיב לפתרונות של בנותיהן, עד כמה הן שבויות בתפיסה שהבנות צעירות ולא יודעות או לחילופין "אני כבר יודעת לבד איך לפתור....אני אסתדר בעצמי...."

האמהות הבינו שאומנם החשיבה והביצוע האוטומטי של פעולות ומתן פתרונות לבעיות שעולות בחיי היומיום מלווה אותן, אך גם עלול לעכב ואף להכשיל אותן ודווקא החשיבה היצירתית, הרעננה, האחרת שהפגינו הבנות, עשויה לסייע להן. האמהות הבינו שיש מקום לפנות יותר אל הבנות ויתר הילדים בבית בפיתרון בעיות שעולות בשגרת חיי המשפחה.

חשוב להם שנעריך אותם

הבנות מצידן שיתפו שהתחושה שמעריכים אותן, הידיעה שיש להן מה לתרום למשפחה משמעותית עבורן וחשובה להן מאד. הן לעיתים מרגישות ש"סותמים להן את הפה" למרות שהן מרגישות שיש להן מה לתרום. הן ביקשו שיתייעצו עימן בבעיות שעולות בשגרת חיי המשפחה, אך יחד עם זה הן הבינו והסכימו שלא תמיד יקבלו את דעתן ושישנם נושאים ועניינים  שהם "מחוץ לתחום" שלהן. 

המקום השיוויוני שגם ילד צעיר יכול לתרום, יכול לתת רעיון אחר, רעיון יצירתי שלא חשבנו עליו, עשויה לתרום לתחושת הערך של הילד, לחזק אצלו את ההבנה שאנחנו מעריכים אותו ואת דעתו ושיש לו מה לתרום למשפחה.

כל משפחה היא עולם ומלואו ועלינו ההורים להחליט מה מתאים ונכון לנו להתייעץ עם הילדים שלנו? והיכן ומתי אנחנו יכולים לפנות אליהם לסייע לנו למצוא פתרון?

ולסיום, אני רוצה להזמין אתכם לצאת ולחפש הזדמנות קרובה ולומר לילד שלכם "מסתבר שצדקת".

אשמח לעמוד לרשותכם בחיפוש, קרני

 

הוסף תגובה