אימונון מס' 18- מה בין עידוד וחנוכה?

נובמבר 2010

חג החנוכה ידוע גם כחג האור וזו הזדמנות נהדרת לחשוב יחד ולתרגל איך אנחנו משתמשים באור במשפחה. איך מכוונים את אלומת האור על החיובי במשפחה, על הדברים שאנחנו אוהבים בילדנו? איך מסיטים את הזרקור מאותם דברים שמפריעים לנו ושאנחנו מעירים עליהם שוב ושוב?

מכירים את זה שאתם מעירים לבת שלכם מדי יום, או נדייק מדי כמה שעות על החדר המבולגן שלה, על הבגדים הזרוקים על הרצפה. נכנסים לחדר, רואים רק את הבלגן, מעירים שוב ושוב, מתווכחים, רבים ו....שום דבר לא קורה?  ולפתע באחד הימים נחה רוח טובה על בתכם והיא מיוזמתה ראתה שמתלה הכביסה עמוס לעייפה וחזרתם מהעבודה ואתם מבחינים שהמתלה בגדים ריק, אבל לא אומרים מילה או במקרה הטוב, ממלמלים איזו תודה קטנה (כי זה ברור שיש לה זמן והיא יכולה לעזור בבית). מה הבת שלכם למדה מהתגובות שלכם? שאם היא רוצה תשומת לב והתייחסות מכם, עליה להמשיך ולעשות דברים שגורמים לכם אי נחת ומעצבנים אתכם. היא למדה שבדרך זו זרקור עם אלומת אור במלוא העוצמה,  יהיה מכוון לעברה ואתם תתייחסו אליה ותגיבו למעשיה במלוא תשומת הלב. ובאופן מפתיע דווקא כאשר היא עומדת בציפיות שלכם ואתם שבעי רצון מההתנהגות שלה, אתם מקבלים זאת כמובן מאליו ולא מתייחסים אליה ולמעשיה, ובטח לא באותה עוצמה. ופה המקום לשאול את עצמנו האם אלומת האור אכן מכוונת לדברים הנכונים?

כיוון אלומת האור ותשומת לב כנה להתנהגויות הטובות

תנסו לשחזר את התחושה שעשיתם עבודה טובה שאתם מרגישים שהתוצאה מוצלחת ומשקפת בין היתר את המאמץ והיכולות שלכם, ובישיבת צוות משבחים את העבודה והמאמץ שעשיתם – ואתם מחייכים ובלב מרגישים גאים וכבר מוכנים להסתער על הפרויקט הבא.

ולעומת זאת לכולנו קורה מעת לעת שאנחנו יוצאים בבוקר מהבית בלחץ אחרי שהשעון צלצל מאוחר, בלי איפור, בגדים מוזנחים, עיניים נפוחות ופוגשים דווקא באותו  בוקר את אחד השכנים שאומר "כמה את יפה היום" – אתם מחייכים ובלב בא לכם למות ולחזור על עקבותיכם מהר הביתה.

ערכם של תשומת לב ושל דברי עידוד יבואו לידי ביטוי רק אם זו מילת עידוד כנה, אם זהו חיוך אוהד אמיתי. אם הם אכן מלאי כוונה, חשיבותם לא תסולא בפז ובמיוחד בחינוך של ילדנו.

אז שבוע של חנוכה, חג האור, זו הזדמנות שמבלים הרבה יחד (חופש לילדים והדלקת נרות מדי ערב) לתרגל עידוד, לחפש ולהתמקד דווקא בדברים החיובים בילדנו, בדברים הטובים במשפחה. המשימה הפעם במהלך כל השבוע לחפש, למצוא  ולומר משפטי עידוד. לומר לבני המשפחה משפטים שידגשו את הדברים החיובים, את הדברים שנעים לכם שנעשים בבית על ידי בני המשפחה. במהלך כל השבוע תנסו לא לקבל את הדברים הטובים כמובן מאליו, ותתייחסו אליהם במילה טובה, באמירה, בחיוך – במלוא תשומת הלב.

הכל עניין של כיוון ושל פרשנות

אין ספק שתתקלו במצבים שיהיה קשה למצוא התנהגות חיובית שאפשר יהיה לומר עליה דברים טובים ולחזק אותה. אני מציעה שלא תוותרו ותחפשו אפילו משהו קטן לחזק ולכוון עליו אלומת אור. זה לא פשוט, אבל אני ממליצה לנסות. עם כל הקושי להתעלם מההתנהגות השלילית, יש סיכוי שההתנהגות החיובית תגבר והשלילית תפחת (ותבדקו עם עצמכם אולי גם תגלו שאתם כועסים פחות).

הרבה פעמים כיוון אלומת האור היא בכלל עניין של שינוי פרשנות:  כי מאחורי העקשנות הבלתי נסבלת של הבן שלי, יש למעשה  יכולת מדהימה שלו לעמוד על שלו. ומאחורי הפרעות הבלתי פוסקות והנדנוד של הבת שלי, עומדת יכולת מדהימה של  יצירתיות ועקביות. ואם הבת שלי נתפסת אצלי פעמים רבות כפסיבית, אולי למעשה יש לה יכולת ויתור. וכמעט שכחתי את הביקורתיות של הבן שמשגעת אותי אבל יכולה להיתפס על ידי, כיכולת יוצאת דופן של ראיית פרטים. נשמע אחרת, לא?

אז כשאתם אוכלים סופגניות ולביבות, מדליקים נרות ושרים את שירי החג זכרו לנסות  לתת משמעות  במשפחה שלכם למילות השיר "סורה חושך הלאה שחור! סורה מפני האור...."

שיהיה לכולנו חנוכה שמח, קרני

 

 

הוסף תגובה