אימונון מס' 19- משפטים ומה עומד מאחוריהם?

דצמבר 2010

"לפעמים צריך לעשות דברים גם כשלא רוצים."     "..... אין כזה דבר, שאין כזה דבר!" 

 "ככה, זאת לא תשובה."   "יד לוחצת יד."   "אחד בשביל כולם..." 

 "בין 2-4 לא יורדים למטה."..."כל השכנים שומעים את הצעקות האלה...."

"לא יוצאים מהבית בלי לאכול משהו בבוקר."   "תעשה שיעורים ואח"כ תהיה חופשי."  

 "מסיימים מה שיש בצלחת."   "לא שותים אחרי פירות."   "לא זורקים לחם!"  "אין לא בא לי." 

 "כסף לא גדל על העצים!"    "גם לי לא בא, מה לעשות?" 

 "כשאני הייתי בגילך לא היה לי כל כך הרבה בובות וספרים."    "בשביל כבוד צריך לעבוד." 

  "בגיל 18 תעשי מה שאת רוצה..."

נשמע מוכר? בכל בית יש משפטים דומים לאלה או אחרים, שאנחנו ההורים חוזרים עליהם פעם אחר פעם. משפטים שפעמים רבות נאמרים על ידנו באופן אוטומטי בלי שאנחנו מקדישים להם רגע  מחשבה. הפעם באימונון אני רוצה להזמין אתכם לנסות ולשחזר את המשפטים שאתם חוזרים ואומרים בבית, ולבחון האם הם תואמים את המסר החינוכי שאתם רוצים להעביר לילדכם.

מי אמר את זה ולמה?

זה קורה רק לי, או גם אתם מכירים את הסיטואציה שאתם אומרים איזה משפט לילד שלכם ומסתובבים בבהלה לאחור ומחפשים לראות איפה עומדת אמא שלכם, שאמרה הרגע את המשפט. מחפשים אותה וכמובן שלא מוצאים ואז אתם מבינים שהמשפט הזה נאמר על ידי מי אם לא....אתם.

מאחורי חלק מהמשפטים האלה עומדים מסרים המשקפים ערכים, מחשבות ותפיסות. לדוגמה משפט "אחד בשביל כולם..." - משפט שמאחוריו עומד מסר ברור של ערבות הדדית במשפחה. מסר של ביטחון שאם אחד יזדקק, כולם יהיו שם עבורו ויושיטו לו יד, מסר שכולם מחוייבים זה לזה. ואילו מאחורי המשפט "כסף לא גדל על העצים" עומד מסר המכבד את המאמץ להרוויח כסף ואת הצורך לנהוג בו בתבונה ולא בפזרנות יתר.  שני מסרים שאני מניחה שרובנו היינו שמחים להנחיל לדור ההמשך.

אך מאחורי חלק מהמשפטים שלעיתים נאמרים על ידנו בכעס עומדים מסרים שאיני בטוחה שאנו מתכוונים אליהם. קחו למשל את המשפט,  "בגיל 18 תעשי מה שאת רוצה...." האם אנחנו ההורים באמת רוצים  ומכוונים את ילדנו שבגיל 18 לא יקשיבו לנו יותר ויעשו מה שהם רוצים?

אני זוכרת שכשהייתי ילדה שעת מנוחת הצהריים מה שכונה "השלאפט שטונדה" הייתה שעת המנוחה של אימי והיה ברור לי שעלי להישאר לנוח בבית ולשמור על שקט מוחלט וכמובן בלי חברים. אני זוכרת אותה אומרת "תהיי בשקט ותעירי אותי רק אם יש שריפה". מדי יום חיכיתי לשניות שהמחוגים יראו את השעה 16:00 על מנת שאוכל לצאת לשחק ולהשתחרר מהאיסור שהיה נראה לי דרקוני ומיותר.

חלפו השנים וכשבנותיי מעת לעת שואלות אותי האם חברה יכולה לבוא בשעות הצהריים תמיד קופץ לי בראש המשפט "שבין 14:00-16:00 לא מבלים עם חברים." אני עוצרת את עצמי מלומר אותו, כי מנוחת הצהריים אינה רלוונטית בביתנו וגם אם אנו מקפידים לשמור על שקט על מנת לכבד את השכנים עדיין מותר לבנותיי לארח ולצאת מהבית בצהריים.

מה קורה אצלכם בבית?

  • קודם כל נסו לשחזר ולזהות את המשפטים החוזרים אצלכם בבית.
  • בדקו האם המשפטים שזיהיתם נאמרים על ידכם  כמנטרות ללא איזו כוונה אמיתית שעומדת מאחוריהם או אולי אלה משפטים שיושבים על ערכים.
  • זהו את הערך או הערכים עליהם הם יושבים, את המסר שמסתתר בהם ולבסוף בדקו עם עצמכם, האם זה באמת המסר שאתם רוצים לחנך לאורו ולהעביר לילדכם.

אם במקרה זיהיתם משפט או משפטים שנראים לכם מיותרים או לא מתאימים למשפחתכם ולחינוך שאותו אתם רוצים להעניק לילדכם, זו העת בפעם הבאה שהמשפט יתגלגל בפיכם תעצרו את עצמכם ואולי לא תאמרו אותו.

אני מודה לכל מי שנענה לאתגר ושלח לי משפטים שנתנו לי השראה לאימונון הפעם.

קרני

הוסף תגובה