אימונון מס' 22 - הילד הזה הוא (לא) אני

אפריל 2011

מכירים את האמא שיוצאת מיום הורים המומה ולא מבינה איך יכול להיות שהבת שלה גרועה במתמטיקה, כשהיא עצמה סיימה בגרות 5 יחידות בהצטיינות? ואת אותו אבא שלא מוכן לקבל את העובדה שהבן שלו בן ה- 10 לא אוהב כדורגל ורחמנא לצלן, גם לא לרכב על אופניים? ואולי שמעתם על התינוק (שעוד לא נולד) וכבר היה ברור לאביו, שותף בכיר במשרד עורכי דין ידוע, כי הבן שלו יהיה עו"ד?

היכן באמת עובר הגבול בין הילד שלי לביני? בין הניסיון שלי והציפייה שלי מאותו תינוק מאותו ילד לבין חופש הבחירה שלו? עד כמה הציפיות שלי מילדיי משפיעות על ההורות שלי והאם הציפיות הללו אולי אפילו פוגעות בילדיי ובקשר שלי עימם? האם העובדה שאני ממרום גילי מנוסה יותר מבני מאפשרת לי לדעת מה יותר טוב עבורו? האם עצם העובדה שאני מזהה דמיון מדהים ביני לבין  בתי מאפשרת לי להתערב בבחירות שלה?

טשטוש הגבולות בינינו לבין ילדנו נובע מהאהבה והדאגה הכנה שלנו ורצוננו שילדינו ישיגו את הטוב ביותר. אך חשוב שאנחנו ההורים נהיה מודעים לכך שטשטוש הגבולות יכול גם לנבוע מסיבות רבות אחרות. סיבות שנעוצות בנו ההורים – תחושות כמו החמצה אישית, חוסר בהגשמה עצמית, ציפיות ולחצים חברתיים. לעיתים המניע נעוץ בכלל בחלומות הפרטיים שלנו, בפחדים האישיים שמלווים אותנו, בשתלטנות שלנו או בצורך בשליטה. סיבות אלה ועוד רבות נוספות, לא תורמות לקביעת הגבולות הברורים בינינו לבין ילדינו ולא מקדמת את הרצון שלנו לטוב ביותר עבור ילדינו.

תהיה הסיבה אשר תהיה, עלינו להפנים את העובדה (למרות שזה לא תמיד פשוט, קל ונוח לנו), שהילדים שלנו הם בני אדם בזכות עצמם. שהילדים שלנו הם אומנם שלנו אבל הם בני אדם נפרדים מאתנו, עם תכונות, העדפות, נטיות, ציפיות, ושאיפות. הרי בינינו זה מאד נוח ואולי נחמד, שאני יכולה לקבוע לבתי בת ה- 10 מה ללבוש, על פי הטעם שלי, אבל אין ספק שבגיל 20 אני אשמח שיהיה לה טעם משלה ואדאג אם היא לא תפתח טעם עצמאי משלה.

התפקיד שלנו כהורים להיות מעורבים בחייהם ובבחירותיהם של ילדינו. התפקיד שלנו להקשיב להם, לכוון אותם, להציע להם, להזהיר אותם, לדחוף ולעודד אותם ולעיתים אף למנוע מהם, אך עלינו להיות ערים ומודעים מה מנהל את ההכוונה שלנו ואת המעורבות שלנו. האם אנחנו דוחפים את הילדה להצטיין  בספורט תחרותי כי זה באמת מתאים לנטיות שלה או כי זה נחשב יותר ויוערך על ידי החברים שלה ו....שלנו ? האם אירוע הבר מצווה שתכננו לבן המופנם שלנו עם מאות המוזמנים, הרקדניות המקצועיות מתאים לבן שלנו או לנו ו....לחברים שלנו? 

כל אותם הורים שאני פוגשת במסגרת עבודתי ואני בטוחה שעוד רבים רבים אחרים, כולם רוצים את טובת ילדיהם. כולם הורים שרוצים למנוע כאב מילדם, למנוע אכזבה מבתם, לעשות לילדיהם קיצורי דרך, כולם רוצים שילדיהם יצליחו ולא אחת הם מציינים בגאווה את הדמיון בינם לבין ילדם. אסור לנו לתת לאותו דמיון גנטי, לאותה אהבה ודאגה שלנו לטשטש את גבולות העצמאות בינינו לבין ילדינו ועלינו כהורים לגלות אחריות ולהיעזר בכל אלה, בהכוונה שלנו את ילדנו אך עד גבול מסוים ומתוך מודעות שהילד הזה, הילד הזה הוא שלי אך לא אני.

הוסף תגובה