אימונון מס' 26 - טייס אוטומטי

נובמבר 2011

מי לא מכיר את הטייס האוטומטי?

עם החזרה  לשגרה אחרי חופשת קיץ וחופשות החגים החלטתי לייחד הפעם את האימונון לטייס האוטומטי, שמצוי בכל אחד ואחת מאתנו. אותו מנגנון שעם זיהוי מצבים מוכרים ניכנס לפעולה באופן עצמאי. לעיתים הוא נחלץ לסייע לנו לבצע קיצורי דרך, לאפשר לנו לפעול בלי להשקיע מאמץ, ובפעמים אחרות הוא צץ וגורם לנו להגיב על אירועים ומצבים, בלי באמת לחשוב אם התגובה האוטומטית היא זו שמתאימה לאירוע. – והרי בינינו ברור, שפעמים רבות אותה פעולה לא זו בלבד שהיא אינה מתאימה כלל, אלא שלעיתים היא גורמת לתוצאות הפוכות לחלוטין מאלה שייחלנו להן. המנגנון של הטייס האוטומטי מופעל בפעולות יומיומיות, בעבודה, בזוגיות, עם חברים, בנהיגה וגם בתפקידנו כהורים.

דוגמאות מהיום יום שלנו כהורים

השימוש ב"לא!" זו דוגמה אופיינית לשימוש בטייס האוטומטי. בואו נודה שכולנו אומרים פעמים רבות לילדים שלנו "לא", סתם כי התרגלנו קודם כל להגיד "לא". ורק לאחר שהילד מתעקש או שאנחנו עוצרים רגע וחושבים אז אנחנו לא באמת מבינים למה לא. (אתם מוזמנים לקרוא את אימונון 13 שהתמקד ב"לא")

הטייס האוטומטי מופעל גם באותם שירותים מיותרים שאנחנו כהורים התרגלנו לעשות לילדנו (וכמובן לקטר שהילדים לא עושים כלום). בדומה לאותה אם לשני תלמידי תיכון שכל השנים היא זו שהייתה אחראית על רכישת ספרי הלימוד של ילדיה והשנה עם סיום החופש הגדול הופעל הטייס האוטומטי והיא התכווננה להפעיל את מנגנון רכישת הספרים שכלל איסוף של רשימות הספרים מהילדים ורכישת הספרים  ולפתע הכתה בה התובנה שילדיה העולים לכיתות התיכון ומנסים בכל יום להגדיל את מרחב עצמאותם מסוגלים לדאוג לרכישת הספרים לבדם ואפילו יש סיכוי שתצמח להם תועלת מזה.

הטייס האוטומטי צץ גם ברצון שלנו לחסוך מילדנו סבל ולהגן עליו  כמו במצבים שהילד בא לשתף אותנו במריבה עם חבר ואנחנו באופן אוטומטי מרעיפים עליו שלל עצות מעשיות כשהוא בסך הכל חיפש למצוא אצלנו אוזן קשבת וחיבוק.  או באותם מקרים שנעלי ההתעמלות/הכריך/בקבוק המים/המחברת שנשכחו בבית ואני רצה לבית ספר להביא אותם, העיקר שהילד לא ייענש או חלילה יחרב עליו יומו.

למה זה קורה?

אחרי יום עבודה ואין סוף משימות שונות של החיים אנחנו חוזרים הביתה מותשים ולרוב אנו לא מוצאים כוחות לנהל גם את ההורות שלנו. אין לנו כוח לחשוב על כל מילה שיוצאת לנו מהפה או על כל פעולה או גירוי שאנו נתקלים בו (ואין ספק שהילדים דואגים לנו לאין סוף גירויים) ואנחנו מגיבים לאינטראקציה שנוצרת עם הילדים באופן אוטומטי. הילד שישב כל אחר הצהריים ועשה שעורים ורצה לקפוץ לשעה לחבר ואנחנו מסרבים, למה? "ככה" ואחר כך מציפים אותנו רגשות האשם.

הפיקוד חוזר לידים שלנו

לצערי בהורות אין הנחות ועלינו מוטלת האחריות לאזן בין אותה עייפות ושחיקה שאנו חשים בסוף היום לבין התפקיד שלנו כהורים. עלינו להגדיר מה המשמעות האמיתית בהורות שלנו, מה חשוב לנו להנחיל לילדים ושם אסור לטייס האוטומטי לתפוס פיקוד. אם חשוב לי שהילדים שלי יהיו עצמאים, מאורגנים ואחראים אז הם אלה שצריכים לדאוג לרכישת הספרים לבית הספר ואם אני רוצה שהם ידעו שכשאני אומרת "לא" יש לכך סיבה, אני אברור את אותם הפעמים שאני אסרב להם. ואם אני רוצה שהילד שלי ישתף אותי בעתיד במצוקות שלו, אני צריכה להיות קשובה לצרכים שלו ולא לטייס האוטומטי ולרצון העז שלי לפתור (מיד) לילדי את הבעיות שלו עם שלל עצות.

כעת נותר לנו להגדיר (כל אחד לעצמו) מה באמת חשוב לנו בהורות ובחינוך הילדים ובאותם דברים שנמצא כפחות חשובים, שם נוכל להיעזר במנגנון של הטייס האוטומטי, שיקל עלינו בשגרה הלא פשוטה שלנו ההורים.

להתראות, קרני

מעולה

אמת מרוכזת בעמוד אחד. כל הכבוד, מאד נכון וכרגיל המודעות שלנו היא זו שתצילאותנו בסוף. תודה קרני,

04/11/2011 07:34:05, אלונה

תודה

אלונה, תודה על המילים החמות ואכן עם כל הקושי כנראה אין מנוס מהמודעות והתמדה. לפחות אנחנו יכולים להתנחם ששכרם בצידם. קרני

04/11/2011 12:30:01, קרני

תודה

אלונה, תודה על המילים החמות ואכן עם כל הקושי כנראה אין מנוס מהמודעות והתמדה. לפחות אנחנו יכולים להתנחם ששכרם בצידם. קרני

04/11/2011 12:30:06, קרני

vxKOIITt

Life is short, and this atrilce saved valuable time on this Earth.

06/02/2012 08:17:25, Takumu
הוסף תגובה