אימונון מס' 24 - גם לנו (ההורים) מגיע חופש

יולי 2011

חם בחוץ. מהביל. כולם יוצאים למחות ולהילחם על זכויותיהם ומה אתנו ההורים? מי מייצג אותנו? לא מגיע לנו שעה, יום יומיים, חופש מההורות? לקום בבוקר בלי להכין שוקו, לדאוג לבגדים נקיים, הסעות, בילויים, אוזן קשבת, יכולת הכלה......?

השבוע נפגשתי עם בחורה שמעבירה סדנאות מחול ואקרובאטיקה לוליינית, במטרה לבנות סדנא משותפת להורים וילדים. במהלך השיחה היא הציעה להפתעתי, להתחיל את הסדנא דווקא בפעילות נפרדת להורים ולילדים. לטענתה הפרדה זו תאפשר להורים רגע לקחת פסק זמן, לנשום, לא להיות בתפקיד, להירגע ולהתכוונן גופנית ומנטאלית, כך שהם יוכלו להיות בהמשך הסדנא פנויים וקשובים לילדים. רעיון פשוט וכל כך נכון. קחו לדוגמה את הבריטים שנוהגים בדרכם מהעבודה הביתה להיעצר בפאב השכונתי לשתות בירה, להתפרק מהלחצים בעבודה, לפטפט עם חברים ורק אז לחזור הביתה.

אז מי דואג לנו?

לא אחת אני פוגשת הורים עייפים, שחוקים שרואים את הילדים שלהם כמטלה בלתי נגמרת. עצוב. הורים, שמרגישים שהם מוותרים לאורך זמן על דברים רבים והשחיקה מכרסמת בהם וכמובן באה לידי ביטוי ביחסם לילדים ומשפיעה על מערכות היחסים איתם.

כולנו רוצים להיות הורים טובים יותר לילדנו, לדאוג לצרכיהם, להיות קשובים אליהם, סובלניים וסבלנים, וליהנות מחברתם. אך אסור לנו לשכוח, שכולנו בני אדם וכדי שנוכל לממש את השאיפה הזו,  עלינו קודם כל לדאוג ולטפל בעצמנו.

כל אחד מאתנו זקוק לתחזוקה והאחריות לכך מוטלת עלינו. תחזוקה של תזונה נכונה, שינה, ספורט אבל תחזוקה לנפש, לנשמה לא פחות חשובה. תדמיינו לעצמכם משהו קטן, כמו ללכת לצפות בסרט או בהצגה שלא קשורים לוורלד דיסני, או ללכת לים עם תיק קטן בלי ערימת מגבות, בגדים להחלפה, כריכים, פירות חתוכים וכלים לבניה בחול – נשמע חלום.....

אז אוגוסט לפנינו, החום לכשעצמו מכביד, הקייטנות מסתיימות ודווקא עכשיו, (כן, כן, לא התבלבלתי), זה הזמן לקחת פסקי זמן קטנים ולאגור כוחות. דווקא עכשיו, זה הזמן לפרגן לעצמנו, לקחת פסקי זמן, לגיוס כוחות מחודשים ואם זה מקל עליכם זה כמובן בראש ובראשונה לטובת הילדים מגניב 

זו לא חייבת להיות חופשה ארוכה וכמובן צריך לקחת בחשבון את האילוצים הקיימים, אבל בואו לא נשתמש באילוצים הללו כתירוצים. בואו נדאג שלילדים שלנו יהיו הורים מעט יותר רגועים, הורים שדואגים ומכבדים את עצמם ונותנים בכך לילדיהם דוגמה אישית.

ולסיום אני זוכרת שבהיותי אמא צעירה לשתי עוללות, המטפלת שלהן תמיד הפצירה בי, לשבת לאכול בנחת ארוחה מזינה, חלילה לא בשבילי, אלא כדי שיהיה לי כוח לטפל בבנות.....

וכדי שלא נצטרך באמת לצאת לרחובות ולמחות על תנאי ההורות שלנו, תדאגו לעצמכם ואני אשמח לשמוע איך אתם הולכים לקחת פסק זמן רק לעצמכם.

להתראות, קרני

הוסף תגובה