המלצה מס' 12 - "התיקונים" מאת ג'ונתן פראנזן

    

ספר שעיקרו יחסים בין בני משפחה ממעמד הביניים בארה"ב. זוג ההורים מבוגר, איניד למברט ובעלה המתמודדים עם הקשיים שהזקנה מציבה בפניהם. קשיים פיזיים, מנטאליים ונפשיים והתמקדות בקשרים בינם לבין שלושת ילדיהם המתגוררים הרחק מהם. ילדם הבכור, אב לשלושה ילדים ונשוי לאישה שירשה ירושה שמנה ונמנעת מלבקר את הורי בעלה. הבן הבינוני שלמרות כישוריו הרבים מצליח כל העת להסתבך בפרשיות שונות ולא ממצא את כישוריו. והבת הצעירה, שפית נודעת שאינה מביאה נחת לאמה ואינה מתחתנת (או כפי שאיניד אומרת, לו רק היא הייתה מתחתנת על מנת להחזיר סוף כל סוף את כל המתנות שהיא ובעלה נתנו לילדים של חבריהם במהלך השנים).

הספר מדלג בין העבר הרחוק בו הזוג גידל וחינך את שלושת הילדים לבין ההווה. התיאורים יורדים לפרטים ולעיתים חשתי כמי שנוכחת בחדר בו מתרחשת סיטואציה מאד אינטימית בחיי המשפחה. דוגמה לכך היא התיאור של האב שהעניש את הילד ודרש ממנו לשבת ליד השולחן עד שיסיים את האוכל מהצלחת. התיאור של השעות שנוקפות ללא שהילד קם וללא שהוא ממרה את פיו של אביו. לבסוף הילד נרדם שהוא רכון על השולחן והאב שמגלה זאת מעביר אותו ברכות למיטה ומנשק אותו.  אין ספק שזוג ההורים רצה בטובת ילדיהם והם עשו כל שביכולתם להעניק להם הכל, לפי תפיסות החינוך שהם הכירו.

הקריאה בספר לעיתים אינה חוויה קלה, אך הכתיבה המדויקת ואולי המציצנית, גרמה לי לחשוב לא אחת במהלך הקריאה, על הקשר בין הדרך בה אנחנו מחנכים ורוקמים יחסים עם ילדנו כאשר הם צעירים, לבין היחסים שיהיו לנו איתם בבגרותם. דוגמה מהספר המייצגת את אותם יחסים היא תיאור שיחות הטלפון בין ההורים לבין כל אחד מהילדים. אווירת הפספוס של הצדדים מלווה את השיחות הלקוניות שמסתכמות במספר משפטים בודדים ורדודים. משפטים המעידים על ריחוק, רמת שיתוף נמוכה וקשר שטחי. שיחות טלפון מעציבות. עוד מתוארים במהלך הספר, הבן האמצעי והבת הצעירה שלמרות היותם אנשים בוגרים, שניהם בוחרים להסתיר מהוריהם ובעיקר מאימם את אי ההצלחות שלהם, הכישלונות או הבחירות האחרות שנראה להם, כי אמם השמרנית לא תקבל.

ומסתבר שלא רק במשפחות היהודיות שולחן ליל סדר מציף את מורכבות מגוון הרגשות ביחסים בין בני המשפחה, אלא זהו עניין אוניברסאלי וגם שולחן ערב חג המולד מעלה את אותן תחושות בקרב המשפחות. 

לכל מי שלא מסתייג מקריאת ספר עב כרס שהעלילה בו מתקדמת לאיטה מוזמנת חוויה מהנה ומעניינת. חוויה של כתיבה מדויקת, המקפידה על ירידה לפרטים באופן שאינו מעיק אלא נותן תמונה רגישה ואמיתית של היחסים בין הדמויות וככל שהעלילה התקדמה ליוותה אותי התחושה כאילו אני בת למשפחת למברט.