קרני כהן מנוח, מלווה ומדריכת הורים, מוסמכת בית הספר לחינוך באוניברסיטת בר אילן והשתלמויות במכון אדלר, בוגרת תוכנית אימון הורים בסמינר הקיבוצים, ומפתחת תוכנית "מסע משפחתי" החדשנית. שואפת לשינוי ערכי אמיתי, ומאמינה שהכול מתחיל במשפחה.

מסע משפחתי – הדבר הבא בתחום הדרכת הורים מקצועית

הרהורי הורות

הרהור 19 - גזענות וחינוך מהבית

הרהור 18- סקס, כסף והורות

הרהור 17 - הורות ערכית ומחאה חברתית

לאחר ימי הקיץ בהם חווינו מחאה חברתית ששטפה את הכיכרות, ושיאה במוצאי שבת האחרונה, אי אפשר שציבור גדול כמו הציבור שלנו ההורים, לא יהרהר במספר שאלות וביניהן: מה הקשר בין המחאה החברתית להורות שלנו? האם אנחנו ההורים יכולים וצריכים לקחת אחריות ולהשפיע על המשך המחאה ועל יצירת חברה ישראלית טובה יותר? איך אנחנו מביאים את ילדינו לכדי הבנה, שלכל אחד יש את היכולת להשפיע - לכל אחד יש את הזכות ואת החובה להשפיע על המציאות ולקבוע את אופי החברה בה אנו חיים?
למאמר מלא >>

הרהור 16 - הורים מפונקים

הקדמה קצרה לאלה שלא קראו את הרהור ההורות מס' 15 איימי צ'ואה אמריקאית ממוצא סיני הנשואה ליהודי, אם לשתי בנות ופרופסורית למשפטים באוניברסיטת ייל, כתבה לאחרונה ספר על בני משפחתה, "הימנון הקרב של אמא נמרה" שזכה לתגובות רבות ברחבי העולם. איימי, בת למהגרים סיניים חושפת בספרה את עקרונות החינוך המנחה את האמהות הסיניות בהשוואה לעקרונות החינוך של האמהות המערביות. צ'ואה בחרה לעלות את הסוגיה החשובה הזו, דרך כתיבה קולחת המאפשרת הצצה לכאורה, לסיפור האמהות הפרטי שלה ושל בני משפחתה. סיפורה מצטייר כקיצוני עד כדי פרובוקציה וזאת מתוך מטרה לעורר מחשבה, בירור ושיח ציבורי על ההורות המערבית. בהרהור הקודם שיתפתי אתכם במחשבות שעלו בי במהלך קריאת הספר ובחרתי לעלות אותן בפניכם בסדרה של הרהורי הורות ואימונונים. בהרהור הקודם התמקדתי בשאלה האם ההורות המערבית אכן מגוננת מדי על הילדים ולא מאפשרת להם לצאת מאזור הנוחות ולהתמודד עם אתגרים וקשיים שעלולים לחשוף אותם לכישלון? הפעם בחרתי להתמקד בשאלה נוספת, אף היא לא פשוטה. שאלה שאני שואלת את עצמי כאמא ואני מניחה שגם אתם מעת לעת מהרהרים בה: האם גם אנחנו ההורים מחפשים חיים קלים ומוותרים לעצמנו בהורות, כי..... נוח לנו?
למאמר מלא >>

הרהור 15 - הורות סינית והורות מערבית

אני מניחה שחלק מכם כבר נתקל בספר החדש "הימנון הקרב של אמא נמרה" של איימי צ'ואה או בסיקור התקשורתי הנרחב שהוא זכה לו לאחרונה. איימי צ'ואה אמריקאית ממוצא סיני הנשואה ליהודי, אם לשתי בנות ופרופסורית למשפטים באוניברסיטת ייל, כתבה ספר על בני משפחתה. איימי בת למהגרים סיניים חושפת בספרה את עקרונות החינוך המנחה את האמהות הסיניות בהשוואה לעקרונות החינוך של האמהות המערביות. צ'ואה בחרה לעלות את הסוגיה החשובה הזו, דרך כתיבה קולחת המאפשרת הצצה לכאורה, לסיפור האמהות הפרטי שלה ושל בני משפחתה. סיפור שמצטייר כקיצוני עד כדי פרובוקציה וזאת מתוך מטרה לעורר מחשבה, בירור ושיח ציבורי על ההורות המערבית.
למאמר מלא >>

הרהור 14 - לייק, חבר!

זו עובדה שכנראה כבר אי אפשר להתעלם ממנה, רוב הילדים שלנו מבלים זמן רב מחייהם מול המסכים. מול הטלביזיה, מול הטלפון הנייד, האייפוד ומול המחשב. ילדינו לא רק מבלים זמן רב מול המסכים אלא מנהלים באמצעותם חיים חברתיים ענפים (לפחות מנקודת מבטם). חלק ניכר מחייהם החברתיים מנוהלים דרך אותם מסכים. הם בתחושה שהם משוחחים זה עם זה, משתפים זה את זה ואפילו מגיבים אחד לדברי רעהו. חייהם החברתיים מנוהלים באמצעות לייקים, קיצורי מילים וסימנים, תחת עיניהם הפקוחה של חבריהם. הם מעבירים מסרים זה לזה, מנהלים דיונים ואפילו שמענו לא אחת על חרמות ונידויים שנעשו – בקיצור לדידם חיי חברה פעילים.
למאמר מלא >>

הרהור 13- יום המשפחה

לקראת יום המשפחה שחל בסוף השבוע מוקדש הרהור ההורות הפעם למחשבות ושאלות על משפחה ועל משפחתיות. מטבע הדברים במהלך עבודתי יוצא לי להיפגש עם משפחות רבות ומגוונות והנחת המוצא הבסיסית שמלווה אותי באותם מפגשים, שכל משפחה היא עולם ומלואו. וכן, היה גם מי שהקדים וכתב כבר בשנת 1877 את המשפט המפורסם "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה, אומללה בדרכה שלה." (טולסטויי, אנה קרנינה) כשאומרים את המילה משפחה ישר צצות ועולות שאלות כמו, מי הם בני המשפחה? מה האווירה במשפחה? מה חשוב להם? מה הציפיות שלהם? המחויבות? מה היחסים בין בני המשפחה? מה הדבק שמחזיק אותם יחד ועוד רבות השאלות.
למאמר מלא >>

הרהור 12 - כיבוי שריפות

בשעות אלה עדיין השריפה בהר הכרמל טרם שכחה והדיווחים מהשטח מודיעים על מוקדי שריפה במקומות שונים, שטרם השתלטו עליהם. כוחות ההצלה שעושים ככל יכולתם נאבקים באש בגבורה רבה כבר למעלה משלוש יממות. ולפני הכל אני שולחת את תנחומיי למשפחות הנספים ומחזקת את ידיהם של כוחות ההצלה, הפצועים ואלה שהאש כילתה את רכושם. וכמו תמיד ברקע כבר נשמעות קולות להקמת וועדת חקירה. עולות שאלות ותהיות שבבסיסן השאלה האם מחשבה והיערכות מוקדמת הייתה יכולה למנוע את אסון הכרמל? כמובן שאין בידי הידע לבחון סוגיה זו ודעתי הפרטית אינה רלוונטית, אך שאלה זו יכולה בהחלט להישאל בתחומים שונים ובין היתר חשוב שתישאל גם בתחום שמסע משפחתי עוסק בתחום הדרכת ההורים.
למאמר מלא >>

הרהור 11 - איך התאונה הקטלנית שהייתה לפני שבועיים קשורה לכולנו?

לפני שבועיים התעוררנו כולנו לטרגדיה נוראית נוספת בה היו שוב מעורבים בני נוער. כותרות ענק בעיתונים דיווחו על נער בן 16 ללא רישיון נהיגה ושני חבריו, שלקחו "לסיבוב לילה" את מכוניתו של אחד האבות, ללא רשותו וידיעתו של זה. שניים מהנערים מצאו את מותם בתאונה קשה באותו לילה והנער ששרד העיד "שזו לא הייתה הפעם הראשונה...." נכון, כולנו היינו המומים והזדעזענו מהמוות המיותר הזה. אבל איך זה בדיוק קשור אלינו? אז זהו, נראה לי שלצערי זה מאד קשור לכל אחד ואחת מאתנו:
למאמר מלא >>

הרהור 10 - אושר

הרהור 9 - בשנה הבאה

מחרתיים נפתחת שוב שנת לימודים חדשה (בתקווה שלא תפרוץ שביתה או יהיו עיצומים) וכמו בכל שנה ההתרגשות לקראת היום הראשון בשיאה. כולנו כאחד, הורים וילדים חשים בפרפרים בבטן ובראשנו מרצדות שאלות. מי תהיה המחנכת? איך יהיו הילדים? ליד מי אני אשב? איך הילד שלי יסתדר? כדאי להיות בוועד השנה? אם מי אני אהיה בהפסקה הראשונה? האם יהיה לה מעניין? ועוד המון שאלות שמטרידות את הילדים ואותנו. ולא רק שאלות, גם ציפיות ותקוות: שיהיה לו קל יותר בחשבון, שהמחנכת החדשה תהיה מנוסה וקשובה, שהבת שלי תשקיע בלימודים, שהבן שלי יתאקלם חברתית ושיהיו לו הרבה חברים.
למאמר מלא >>

הרהור 8 - חופשה משפחתית

פגשתי השבוע זוג הורים לשלושה ילדים בני 6, 9 ו- 14 שסיפרו לי בהתרגשות שעוד שבועיים הם יוצאים לחופשה המשפחתית השנתית, שהם מצפים לה. חופשה בה הם מתכננים להתנתק מהשגרה, לנוח, לבלות יחד, לטייל, ולמלא מצברים. זוג ההורים החליטו לבוא ולהתייעץ עימי כיצד לתכנן את הנסיעה כך שכל בני המשפחה יחזרו ממנה מרוצים. בעיצומו של החופש, לקראת חודש אוגוסט, משפחות רבות מתכננות את חופשת הקיץ המשפחתית ולכן בחרתי לשתף אתכם בתהליך שעברתי ביחד עם אותו זוג הורים. תהליך בו התמקדנו בדרך בה ההורים ישתפו את ילדיהם בארגון החופשה וירתמו אותם להיות אחראים להצלחה ושותפים פעילים בה.
למאמר מלא >>

הרהור 7 - סליחה, טעיתי!

הרהור 6 - ספרים ילדיי ספרים

הפעם הרהור הורות שיושב על כאב פרטי. במשך שנים כשבנותינו היו צעירות נהגנו מדי ערב אחרי ארוחת הערב והמקלחת להצטופף כולנו על הספה או על אחת המיטות. לאחר שנבחר "הספר של הערב" קראנו להן סיפור (לפעמים כבר דקלמנו אותו בעל פה....) והצצנו יחד בתמונות בטרם תעצמנה העיניים הסקרניות. חלפו השנים והן למדו לקרוא בעצמן, היו ערבים שהמשכנו להקריא, היו כאלה שאחת מהן בחרה להקריא לנו ולאט לאט התחלף אופי הטקס לרבע שעה במיטה בה כל אחת עם עצמה עם הספר שבחרה, שקועה לבדה בעולם המילים הכתובות. קשה לתאר את השמחה והאושר שחשתי באותם רגעים וחשבתי לעצמי, "הנה הצלחנו להתגבר על רוחות הזמנים המודרניים ולהנחיל לבנותינו את אהבת הספר".
למאמר מלא >>

הרהור 5 - כמה זמן מסך?

רבות נאמר ונכתב (ובצדק רב) על הסכנות האורבות לילדנו בצפייה בסרטים אלימים, בשיטוט באינטרנט וקיום קשרים חברתיים באתרים השונים וברשתות החברתיות ועל הצורך האמיתי שלנו להיות עם היד על הדופק. הפעם בחרתי דווקא להתמקד בשעות הרבות שילדנו מבלים מול המרקע. (אולי העיתוי בין חופשת הפסח ואוטוטו החופש הגדול אינו מקרי). השבוע ישבתי עם אמא לשני מתבגרים והיא אמרה לי בדאגה: "הבת שלי מכורה.... היא יושבת שעות מול המחשב מתקשרת בפייסבוק והשיא היה בסוף השבוע כשהיא חזרה ממפגש חברתי בסביבות 3 בלילה היא הלכה ישירות למחשב". מה בכלל הם עושים שם מול המסך?
למאמר מלא >>

הרהור 4 - ממי אנחנו לומדים להיות הורים?

מעת לעת עולה קריאה שיש להקים בתי ספר לזוגות צעירים המתכננים לבנות משפחה וללמד אותם איך להיות הורים. המצדדים, טוענים שכיום כל דבר אנחנו נדרשים ללמוד באופן מוסדר ולעיתים לקבל עליו רישיון (לימוד מקצוע, רישיון נהיגה ועוד) וכל מוצר מגיע עם user's manuel. אני חושבת על עצמי, היום ולפני כמה שנים, עת הפכתי לאם, ועל אותם הורים שמגיעים אלי "ממי אנחנו לומדים להיות הורים?" איך אנחנו יודעים לטפל בתינוק בן יומו המגיע הביתה? איך אנחנו יודעים ללמד אותו לאסוף את הקוביות? לא לצייר על הקירות? לארח חברים? להירדם לבד במיטה ולא לצאת ממנה אלף פעם. וזה לא נגמר, בגיל ההתבגרות איך אנחנו יודעים לשמור על רמת קשר וללהט בין חטטנות לאכפתיות? איך לחנך להשקעה בלימודים? איך לעודד בחירה נכונה של חברים? איך לערוך את השיחות על מין בטוח, סמים, שימוש סביר בטלפון הנייד ו...... הרשימה ארוכה. אז ממי אנחנו לומדים את כל אלה?
למאמר מלא >>

הרהור 3 - צו השעה, קושיות הורות

הרהור 2 - המסע המשפחתי האישי שלי

במהלך המסע הפרטי שלנו, שיועד לשנת המצווה של בתנו הבכורה, החלטנו באחת הפעמים להתמקד בערך נתינה. הרציונל המקצועי שעמד מאחורי בחירתנו זו היה שאחד האמצעים לחיזוק תחושת השייכות, תחושת הביטחון, ותחושת הערך העצמי שלה ושל אחותה – הוא לזמן עבורן התמודדויות עם מצבים שיאפשרו להן לתרום מעצמן. כשישבנו לחשוב על סיטואציות יומיומיות של נתינה, גילינו שהן נמצאות בכל מקום: אם זה בבית - עזרה בהכנת ארוחת ערב, פינוי כלים מהשולחן, הורדת הכלב, הגשת כוס מים לאמא; או אם בבית ספר - להרים טלפון לחבר שנעדר באותו יום, להחזיק לשכן את הדלת למעלית; ולמעשה, מתברר שבכל רגע נתון אפשר להושיט יד לאחר. כל שצריך לשם כך הוא פשוט להתבונן סביב, לשים לב, להיות רגיש לצרכים של האחר, ולדעת לתת ולא רק לקבל.
למאמר מלא >>

הרהור 1 - יש מישהו בבית?