הרהור 1 - יש מישהו בבית?

פברואר 2010

אמא ל- 3 ילדים עובדת בכירה בחברת היי-טק הנמצאת אצלי באימון הורי, סיפרה לי בשמחה שלפני כחודש, במסגרת שינויים מערכתיים בחברה בישרו לה, כי מתחילת ינואר 2010 ועד הודעה חדשה, היא תעבוד מדי יום רביעי מהבית. היא שיתפה אותי בהתרגשות במחשבות ובתכנונים שלה על כך שיחסך ממנה זמן הנסיעה והפקקים, על כך שהיא תוכל לבשל ארוחת צהריים ולאכול עם הילדים ובעיקר לנצל את הזמן לעבודה ביעילות ללא הפרעות, שמאפיינות את סדר יומה במשרד. 

חלפו פחות משבועיים ושוב נפגשנו, אך הפעם במקום השמחה והתכנונים נתקלתי במפח נפש, כעס ואכזבה ובעיקר חוסר אונים. היא שיתפה אותי שאומנם היא מבשלת ארוחת צהריים ואוכלת עם ילדיה, אך אלה מסרבים להבין, כי היא נשארת בבית לשם עבודה. מוטלות עליה במסגרת עבודתה משימות ומחויבויות רבות  וילדיה מצפים ממנה שאם היא כבר בבית, שתתפנה להסעות לבית הספר בבוקר וחזרה בצהריים, הקפצה לחוגים, עזרה בשיעורי בית, ישוב מחלוקות, התערבות בריבים, חתימה על טופס אישור לטיול לצופים ועזרה בחיפוש אחרי בובה אבודה. כל שיחת טלפון שהיא מקבלת מלקוח או מהמשרד, מלווה בנדנוד  והצקה של אחד הילדים ("כאילו הם קבעו תורנות בינם לבין עצמם") ומדי יום רביעי היא מוצאת את עצמה לפחות פעם אחת (ולרוב יותר) מתפרצת על הילדים בצעקות ובאיומים. בקיצור היום שהיה אמור להיות נינוח ויעיל הפך עבורה לסיוט. היא סיפרה לי בדמעות, שכבר בשלישי בלילה היא מתקשה להירדם מהמחשבות והלחץ, שהיא לא תספיק לעמוד במטלות שלה ואילו הפתעות מכינים לה ילדיה....

מה עושים?

האמא הזו מייצגת קבוצה הולכת וגדלה של אמהות העובדות באופן חלקי או מלא מהבית ומתקשות להציב גבולות ברורים ולהשיג שיתוף פעולה עם הילדים, שלא מצליחים לעשות את ההפרדה בין הבית ל"עבודה".

לרוב אנחנו מגיבים על האירועים ב"זמן אמיתי" ואז אותה אמא מעידה על עצמה שהיא מתפרצת בכעס, צועקת ומענישה את בתה, שבפעם האלף באה לבקש ממנה לשחק איתה, בעוד היא מנסה לכתוב סיכום פגישה. בעדינות שאלתי אותה "אולי במקום התגובה הספונטאנית שחוזרת על עצמה ואינה מביאה לתוצאות הרצויות אלא להפך, אולי שווה לנסות דרך אחרת?" (אגב, זה נכון להרבה תגובות אוטומטיות שלנו בחיים בכלל ובהורות בפרט). חלף רגע קט והיא הנהנה בראשה. הצעתי לאותה אמא לכנס את כל בני המשפחה או לפחות לשוחח לבד עם בתה (שאותה היא רואה כ"ראש הכנופיה"), בזמן רגוע שלא קשור למועד ההתפרצות ולשתף את בני המשפחה באכזבה, בקושי ובכאב שהיא נתקלת כל שבוע מהמצב החדש בו היא עובדת מהבית. לבקש את עזרתם ולנסות למצוא ביחד דרכים ופתרונות, שיאפשרו לאם לבצע את עבודתה בנחת וביעילות ויחד עם זה, יותירו לכולם זמן ורצון ליהנות יחד מההזדמנות שטומן בחובו יום רביעי. מניסיוני,  פתיחות והקשבה אמיתית יאפשרו לילדים להרגיש  רצון לעזור ולהציע רעיונות לסייע במציאת הפתרון המשותף שיהיה טוב לכולם (גם אם הוא ידרוש פשרות והתחשבות – והוא ידרוש).

לאחר שהאמא החליטה לתת הזדמנות לשיחה המשפחתית בדקנו יחד את הדרכים היעילות, שיגדילו את הסיכויים שהשיחה המשפחתית תשיג את התוצאות המבוקשות:

  • הגענו יחד למסקנה שעל מנת שנגדיל את הסיכוי שהשיחה אכן תצליח, תשתף האם בראש ובראשונה את בעלה במצב העניינים ובהרגשתה, מתוך מחשבה שרצוי שהם יגיעו לשיחה המשפחתית אחרי שהם דנו בינם לבין עצמם בנושא.

  • סיכמנו שהשיחה המשפחתית תיערך בפורום של כל בני המשפחה.

  • החלטנו יחד שחשוב שהשיחה תתנהל באווירה מכבדת ולא שיפוטית. יושם דגש שכל בני המשפחה צריכים להקשיב זה לזה (כן, כן בלי טלביזיה ברקע....), ולא לבטל או לשלול בזלזול רעיונות, גם אם אלה נשמעים כלא הגיוניים. הדגשתי בפניה, כי היא ובעלה יהוו מודל עבור הילדים בעניין והם למעשה אלה שיקבעו את אופי השיחה המשפחתית ויותר מכך את עתיד השיחות המשפחתיות הבאות, ואם תהיינה כאלה.

  • לשאלתה, הרגעתי אותה שהם (ההורים) לא מחויבים לקבל כל הצעה או רעיון שעולה במהלך השיחה, אך הם כן מחויבים לכבד את הרעיונות וההצעות שעולים וכמובן לכבד את כל מי שנוכח בשיחה.
  • התקדמנו וסיכמנו שהיה ועלתה במהלך השיחה המשפחתית הצעה שנראית על פניו ישימה, הם יבדקו אותה יחד, יגדירו ויקבעו כללים וגבולות ברורים.

  • ולא פחות חשוב בסיום השיחה המשפחתית הם יקבעו מועד לשיחה נוספת בה הם יבדקו יחד: מה עבד? מה לא עבד? מה טעון שיפור? האם להוסיף משהו או לגרוע?

 שיחה שכזו המתנהלת בנחת היא מיומנות נרכשת הדורשת אימון, אך אני יכולה להבטיח לכם מניסיוני, ששכרה בצידה לכל בני המשפחה והיא בהחלט שווה את המאמץ וההשקעה.

ישנן משפחות המתכנסות כאשר מתעורר צורך (כמו במקרה הנוכחי) וישנן כאלה ההופכות את השיחה לחלק מההתנהלות הקבועה של המשפחה. אחת לשבוע מתכנסים כל בני המשפחה לדון בסוגיות משפחתיות שונות כמו הכנה ותכנון משותף של חופשת הקיץ או שיחה על אכילה בסלון מול הטלביזיה או סידור החדרים וכן, גם הנושא הרגיש של קביעת מסגרת לבילוי הזמן הפנוי מול המחשב או הטלביזיה יכול להתאים לאותן שיחות.

ולסיום, סטיבן קובי בספרו  The 7 habits of highly effective families מדבר על תרבות משפחתית שמדברת במושגים של "אנחנו" ולא "אני". ההצעה לשיחה משפחתית בה ייקחו חלק כל בני המשפחה בתהליך למציאת פתרון משותף,  תביא לקשר עמוק יותר, לתחושת שותפות והסיכוי שהשיתוף פעולה של הילדים יעלה. התגברות משותפת על קושי היא עוצמה שיכולה לסייע בבניית ה"ביחד".

אני מאמינה שכל הורה כמומחה לבני משפחתו ימצא את הדרך, הזמן והמינון הנכונים והמתאימים למשפחתו.

AWbYKOwxofJAFo

AFAICT you've cvoered all the bases with this answer!

04/02/2012 03:28:07, Vicky
הוסף תגובה