הרהור 2 - המסע המשפחתי האישי שלי

מרץ 2010

במהלך המסע הפרטי שלנו, שיועד לשנת המצווה של בתנו הבכורה, החלטנו באחת הפעמים להתמקד בערך נתינה. הרציונל המקצועי שעמד מאחורי בחירתנו זו היה שאחד האמצעים לחיזוק תחושת השייכות, תחושת הביטחון, ותחושת הערך העצמי שלה ושל אחותה – הוא לזמן עבורן התמודדויות עם מצבים שיאפשרו להן לתרום מעצמן. כשישבנו לחשוב על סיטואציות יומיומיות של נתינה, גילינו שהן נמצאות בכל מקום: אם זה בבית - עזרה בהכנת ארוחת ערב, פינוי כלים מהשולחן, הורדת הכלב, הגשת כוס מים לאמא; או אם בבית ספר - להרים טלפון לחבר שנעדר באותו יום, להחזיק לשכן את הדלת למעלית; ולמעשה, מתברר שבכל רגע נתון אפשר להושיט יד לאחר. כל שצריך לשם כך הוא פשוט להתבונן סביב, לשים לב, להיות רגיש לצרכים של האחר, ולדעת לתת ולא רק לקבל.

בדף המשימה שהכנו לבתנו כתבנו, בין היתר, כך:

"הנתינה לאנשים אחרים גורמת לנו להרגיש חיים. כאשר אנחנו מעניקים לאחר מזמננו, ממחשבתנו ומלבנו, כאשר אנחנו גורמים למי שהיה עצוב, לחייך - זה הדבר האמיתי.

עשי את הדברים שבאים מהלב. כשתעשי זאת לא תתאכזבי, לא תקנאי ולא תשתוקקי לדברים של מישהו אחר. להיפך, תופתעי מכל הדברים שתקבלי בחזרה.

"נתינה" זו משימתך השלישית. משימה הדורשת להעניק לאחרים מהזמן שלך, מהדאגה שלך, מהמחשבה שלך - ממה שיש בך."

היציאה למשימה – מבצע איסוף לנזקקים

לאחר שהעברנו לבתנו את  דף המשימה, תיאמנו יחד יום, שעה ומיקום עם אחת העמותות שאוספות מזון מאולמות אירועים ומסעדות, והגענו כל המשפחה למבצע האיסוף.
וזה היה מבצע, ללא ספק. עוד בטרם צאתנו לדרך קיבלנו מהעמותה רכב מצויד בארגזים מיוחדים לאיסוף האוכל ורשימת כתובות עם שעות איסוף ואנשי קשר. היה עלינו לתכנן את מסלול הנסיעה והאיסוף תוך התחשבות במרחקים, בשעות וכיו"ב. תודרכנו מראש שעלינו להתקשר לכל נקודה ונקודה לפני הגעתנו, ולברר האם נשאר בה אוכל לאיסוף באותו ערב.
וכך, משעות הערב ועד אישון ליל התקשרנו למקומות: כל אחד מאיתנו דיבר באופן אישי עם בעלי ועובדי המסעדות והאולמות. כן כן, גם הבנות – ככה זה במשימה משפחתית.

עברנו ממקום למקום והעמסנו על הרכב כמויות מזון עצומות. העבודה הייתה קשה פיזית ומעייפת, אך תחושת המשימה עמדה כל הזמן לנגד עיני כולנו, הורים ובנות כאחד. בשעות הלילה, עם תום סבב איסוף המזון, פרקנו בבית התמחוי ביפו את כל הארגזים העמוסים לעייפה מכל טוב - בורקסים, עוגות, לחמים, בשר, פסטה, אורז, פירות, ומה לא. למרות השעה המאוחרת דאגה מנהלת המקום לעשות לנו סיור ופגשנו חלק מהדיירים שיזכו ליהנות מהאוכל שליקטנו עבורם במשך הערב כולו. חזרנו הביתה הרוגים מעייפות, וכשהשכבנו את בתנו לישון, רגע לפני שנרדמה היא הספיקה לומר לנו את המשפט שנחרט לנו עמוק בלב מאז: "איזו הרגשה טובה שהיום עוד הרבה אנשים ילכו לישון עם בטן מלאה".

מעבר לבילוי המשפחתי המשותף באותו ערב, והחוויה של יציאה מהשגרה שצרובה אצל כולנו, הצלחנו להעביר לבנותינו, דרך החוויה, ערכים משמעותיים.  הצלחנו להציץ יחד איתן לעולם אחר, לגלות רגישות לאחר, לגלות את היכולת שלנו לתת למישהו אחר, ובאותה נשימה לגלות עד כמה אנחנו ברי מזל. כן, אפשר לומר שבנותינו, ובעצם כולנו, קיבלו זריקה של פרופורציה באותו ערב. באמצעות המשימה הזו הבנו כולנו שאנחנו מחויבים להרים את הראש מעת לעת ולבדוק למי אנחנו יכולים לעזור.

עוד באותו שבוע אחת מבנותינו הציבה מיוזמתה קופת חיסכון בפינת שולחן האוכל במטבח, והציעה שנאסוף לאורך תקופה מטבעות קטנים, וכאשר הם יצטברו - נקיים שיחה משפחתית ונחליט יחד לאיזו מטרה נתרום את הכסף.

מאז המטבעות נצברים, וכבר הספקנו לקנות סל מוצרים למשפחה נזקקת, לתרום לאגודה למלחמה בסרטן ובקרוב יהיה עלינו להחליט בשלישית. וכל זה מערב אחד שהשקענו מעצמנו, נתנו לאחרים ובעצם יצאנו נשכרים הרבה מעבר לכל חלום שהיה לנו בצאתנו לדרך.

ולסיום הפוסט הראשון שלי, סיפור קטן ומרגש על הורים שחווים בימים אלו את תוכנית "מסע משפחתי" ובחרו להתמקד בערך נתינה והתנדבות: הם החליטו להגיע בהרכב משפחתי מלא למחלקת ילדים בבית חולים ולערוך שם קבלת שבת. תארו לעצמכם כמה התרגשו ההורים כששמעו בסוף האירוע מהילד, שקיבל את המסע כמתנה לשנת המצווה שלו, את המשפט המסכם: "בכל מקום ובכל עת יש אנשים שזקוקים לעזרה, צריך רק לפקוח את העיניים להסתכל סביב".

TaMsNhntdqgjBkxltk

Hahaahha. I'm not too bright today. Great post!

03/02/2012 16:36:10, Nathaniel
הוסף תגובה