הרהור 4 - ממי אנחנו לומדים להיות הורים?

אפריל 2010

מעת לעת עולה קריאה שיש להקים בתי ספר לזוגות צעירים המתכננים לבנות משפחה וללמד אותם איך להיות הורים. המצדדים, טוענים שכיום כל דבר אנחנו נדרשים ללמוד באופן מוסדר ולעיתים לקבל עליו רישיון (לימוד מקצוע, רישיון נהיגה ועוד) וכל מוצר מגיע עם user's manuel.

אני חושבת על עצמי, היום ולפני כמה שנים, עת הפכתי לאם, ועל אותם הורים שמגיעים אלי "ממי אנחנו לומדים להיות הורים?"  איך אנחנו יודעים לטפל בתינוק בן יומו המגיע הביתה? איך אנחנו יודעים ללמד אותו  לאסוף את הקוביות? לא לצייר על הקירות? לארח חברים? להירדם לבד במיטה ולא לצאת ממנה אלף פעם. וזה לא נגמר, בגיל ההתבגרות איך אנחנו יודעים לשמור על רמת קשר וללהט בין חטטנות לאכפתיות? איך לחנך להשקעה בלימודים? איך לעודד בחירה נכונה של חברים? איך לערוך את השיחות על מין בטוח, סמים, שימוש סביר בטלפון הנייד ו...... הרשימה ארוכה.

אז ממי אנחנו לומדים את כל אלה?

התשובה מפתיעה ואולי לא כל כך אהודה, אבל את הרוב רובנו לומדים מההורים שלנו. האם קרה לכם שאמרתם לילד משפט והסתובבתם לאחור לחפש היכן אמא שלכם ולתדהמתכם גילתם שהמשפט הזה יצא ממש הרגע מהפה שלכם? חלק מהדרכים שהורינו חינכו אותנו מועילות וחלקן לא. עלינו מוטלת האחריות לבחור את אלה שמשרתות את המטרות ההוריות שלנו ולוותר על אלה שאינן מתאימות.

מקור הלמידה השני של הורים רבים ובעיקר אימהות הוא באמצעות התבוננות בהורים אחרים וכן בשיחות עם חברות, חברים והורים אחרים. אנחנו מנדנדים את הילד בנדנדה בגינה ובינתיים אנחנו מחליפות מידע, טכניקות ומשתפות מניסיוננו.

דרך למידה נוספת, היא באמצעות ניסוי, תהייה ובחינת הצלחות וטעויות. בואו נודה שהרבה ממה שאנחנו עושים עם הילדים מבוסס על ניחושים שאנחנו שולפים ברגע נתון שמתעורר צורך לתגובה מקורית, למתן פתרון. לשכנע מתבגר סרבן להשליך את הבגדים המלוכלכים שלו לסל כביסה דורש פתרון שונה מהטפת המוסר הקבועה שלנו שלא מביאה לתוצאה הרצויה (אולי שווה לנסות מתן הודעה רגועה שמעכשיו רק הכביסה שתהיה בסל הכביסה תכובס... ושרגע לפני היציאה החולצה הלבנה שהוא תכנן עליה שוכבת מגולגלת ומלוכלכת בפינת החדר.... זה הזמן לגלות אמפטיה). בנסיבות האלה שאנו נדרשים לשליפה לעיתים התגובות שלנו מצליחות ולעיתים נכשלות. זה קורה לכולנו עם לדת הבכור. מגיעים הביתה מבית החולים – התינוק בוכה – מה זה אומר? הוא רעב? החיתול מלא? חם מדי? קר מדי? הוא מפחד?  מאוחר יותר הניסוי והתהייה ממשיכים לשרת אותנו, השכבתי את הילד מוקדם לישון וזה הצליח הוא נרדם וקם בבוקר ערני ורגוע, סביר להניח שאעשה זאת שוב.

עם הזמן אני נפגשת עם יותר ויותר הורים הרוכשים ידע בהורות מספרים, אתרי אינטרנט ותוכניות רדיו וטלביזיה העוסקות בתחום.

כל האהבה שלנו לילדנו, האמונות, הגישות והידע שצברנו עד היום בהורות משרתים אתנו ואני בטוחה שימשיכו לשרת גם בעתיד. אך מניסיוני למדתי שאלה לא מספיקים ויש להוסיף להם חשיבה מטרתית, עקביות והגיון ואז רוב הסיכויים שנצליח לבנות בסיס מוצק להורות של כל אחד מאתנו.

מה יש לרובנו כרגע בבית?

למעשה רוב ההורים המגיעים אלי משתפים על אותן בעיות התנהגות. הם מתלוננים על כך שהם נאלצים לומר כל דבר לפחות 3 פעמים, מבזבזים יותר מדי זמן על ויכוחים, עייפים מעצמם, מהמניפולציות, מהתלונות, מהתירוצים מהצעקות ומהאיומים. לעיתים נראה להם שכל תכלית ההורות מסתכמת בענישה. הם מפוחדים מהתוצאות ומהרגשות השליליים שמתעוררים אצלם כלפי ילדיהם. הם מבינים שהם לא משיגים את התוצאה שהם מייחלים, אך באופן מפתיע רובם לא מעלים על דעתם שהם ההורים יכולים להיות חלק מהבעיה.

איך יקרה השינוי?

השינוי המהותי יכול להתרחש כאשר ההורים מבינים שהדרך בה הם מגיבים כלפי התנהגות הילד תשפיע על ההתנהגות בעתיד.

בספר של ד"ר סל סבר "! How to behave so your children will, too" מוזכר מחקר לפיו ישנה כמות מסוימת של התנהגות לא רצויה של ילדים הנחשבת נורמאלית. אצל ילדים צעירים כ- 5%  (יש ימים שזה מרגיש לנו כמו 50%). החוכמה לדעת איך לנהוג כלפי אותם 5%. אנחנו בתגובות שלנו כהורים יכולים להפחית את ההתנהגות הלא רצויה של ילדנו ל – 2% או להעלות אותה ל- 10% ויותר.

מניסיוני למדתי שמניעה ותכנון בהורות הכרחיים על מנת להפחית את ההתנהגות הלא רצויה של ילדנו ועל מנת להפחית או למנוע את כל אותם תיאורים ותחושות שליליות הרווחות אצל ההורים.

אותם הורים המגיעים אלי ומחליטים לעשות שינוי ולדבוק בו, יוצקים את כל הרעיונות והידע שהם צברו למסלול מתוכנן וייחודי שאנו בונים יחד. מסלול בו הם מגדירים לעצמם יעדים, מטרות ומתווה שבעזרתם הם מצליחים לחזק את תחושת הביטחון שלהם בהורות.

במהלך הדרך (בכל פעם שיש סטייה מהמסלול אני שם על מנת להחזיר אותם לתוואי שהם קבעו לעצמם) מתחזקת אצל ההורים התחושה של שליטה עצמית, ירידה בתחושת הכעס וברגשות האשם. התסכולים והאכזבות שהם חווים בתחילת המסלול מוחלפים עם הזמן בתחושת סיפוק, הנאה והצלחה בהורות.

תנסו לבדוק עם עצמכם ממי אתם לומדים להיות הורים? מה יש לכם עכשיו בבית? מה צריך להיות שתרגישו טוב יותר? מה ומי יעזור לכם להשיג את זה?

אתם מוזמנים להוסיף תגובה, לשאול, לענות, לתהות ולשתף.

 

                                                                                                 שבוע נפלא, קרני

                                                                                                 

                                                                                                                                       

sIpKbpLIF

Oh yeah, flabuous stuff there you!

03/02/2012 16:49:22, Charleigh
הוסף תגובה