הרהור 6 - ספרים ילדיי ספרים

יוני 2010

הפעם הרהור הורות שיושב על כאב פרטי. במשך שנים כשבנותינו היו צעירות נהגנו מדי ערב אחרי ארוחת הערב והמקלחת להצטופף כולנו על הספה או  על אחת המיטות. לאחר שנבחר "הספר של הערב" קראנו להן סיפור (לפעמים כבר דקלמנו אותו בעל פה....) והצצנו יחד בתמונות בטרם תעצמנה העיניים הסקרניות. חלפו השנים והן למדו לקרוא בעצמן, היו ערבים שהמשכנו להקריא, היו כאלה שאחת מהן בחרה להקריא לנו ולאט לאט התחלף  אופי הטקס לרבע שעה במיטה  בה כל אחת עם עצמה עם הספר שבחרה, שקועה לבדה בעולם המילים הכתובות. קשה לתאר את השמחה והאושר שחשתי באותם רגעים וחשבתי לעצמי, "הנה הצלחנו להתגבר על רוחות הזמנים המודרניים ולהנחיל לבנותינו את אהבת הספר".

אך כמו בכל סיפור טוב, הגיעה עת המשבר, גיל ההתבגרות חדר למחוזותינו ואיתו נזנחו הספרים. אודה כי מעת לעת מצליח לו להסתנן ספר שנקרא בשקיקה אך אין בו את העוצמה לסחוף אחריו עוד ועוד ספרים. 

אחד מבכירי אנשי החינוך בארץ ניסה להרגיע אותי ששטחתי בפניו את המועקה והדאגה שבנותינו לא קוראות. הוא שיתף אותי שגם ילדיו חדלו לקרוא בגיל ההתבגרות וכעת בבגרותם הם חזרו לעולם הספר. הוא טען שילד הגדל בבית בו הוא רואה שהוריו קוראים כעניין שבשגרה, משוחחים על ספרים, נזכרים, משתפים, מעריכים ומתרגשים מהם, אין בליבו ספק שהם לומדים להעריך את ההנאה הטמונה בקריאת ספר טוב. 

אולי יש בדבריי נחמה ואולי לא, אך אם אותו איש חינוך אכן צודק ואני מאמינה שכן, הרי שגם בעידוד ילדנו לקריאת ספרים עלינו לבחון את הדוגמה האישית אותה אנו מעניקים להם. אז שאלו את עצמכם האם הילדים שלכם רואים אתכם קוראים ספרים? האם אתם מספרים להם על ספר טוב שקראתם? האם כשאתם מסתובבים איתם בקניון אתם נכנסים לחנויות בגדים או גם מציצים בחנות ספרים? 

נראה לי שהורה שמאמין שקריאה ואהבת ספרים היא ערך חשוב, יקריא לילדיו הצעירים, ימשיך להציע ולעניין את הגדולים יותר, כמובן בלי פיתויים, איומים ועונשים ובעיקר ייתן דוגמה אישית (בינינו די מהנה וקלה....) 

השנה כמדי שנה הצענו לבנותינו להצטרף אלינו לבילוי משותף בשבוע הספר ואני מקווה שהן יצליחו למצוא שם ספר אחד שיקרא בשקיקה.