הרהור 12 - כיבוי שריפות

דצמבר 2010

בשעות אלה עדיין השריפה בהר הכרמל טרם שכחה והדיווחים מהשטח מודיעים על מוקדי שריפה במקומות שונים, שטרם השתלטו עליהם. כוחות ההצלה שעושים ככל יכולתם נאבקים באש בגבורה רבה כבר למעלה משלוש יממות. ולפני הכל אני שולחת את תנחומיי למשפחות הנספים ומחזקת את ידיהם של כוחות ההצלה, הפצועים ואלה שהאש כילתה את רכושם.

וכמו תמיד ברקע כבר נשמעות קולות להקמת וועדת חקירה. עולות שאלות ותהיות שבבסיסן השאלה האם מחשבה והיערכות מוקדמת הייתה יכולה למנוע את אסון הכרמל?  כמובן שאין בידי הידע לבחון סוגיה זו ודעתי הפרטית אינה רלוונטית, אך שאלה זו יכולה בהחלט להישאל בתחומים שונים ובין היתר חשוב שתישאל גם בתחום שמסע משפחתי עוסק בתחום הדרכת ההורים. האם אנחנו ההורים חושבים קדימה, מתכננים, קובעים מטרות, יעדים ופועלים לאורם (מוזמנים לעיין באימונון 11)  או אנחנו עסוקים בכיבוי שריפות, בתגובות למצבים שונים שמזמנים חיי המשפחה? האם אנחנו אומרים "יהיה בסדר" ודוחים התמודדויות עד שהמשבר פורץ במלוא עוזו ואז מחפשים את האשמים?

החיים מזמנים לכולנו כבני אדם וכהורים לילדים להיתקל במהלך השנים בקשיים, בהתמודדויות ואפילו במשברים שדורשים התייחסות וטיפול. לעיתים לקות למידה או קושי חברתי שהילד נתקל בו, חוסר תקשורת במשפחה, לא עלינו מוות, מחלה והשאלה מה אנחנו עושים על מנת להיערך לאותם משברים? איך אנחנו מכינים את עצמנו ההורים? איך אנחנו מכשירים את ילדנו להתגבר על משברים, על קשיים? איך אנחנו מחזקים את המשפחה ונוטעים בה כוחות שיעמדו לצידה בעת צרה?

אבל לא רק. מי לא מכיר או לא שמע על הורים שגילו לתדהמתם ביום בהיר שהבן שלהם מעשן, שהבת שלהם שותה אלכוהול, גילויי אלימות, רצון של הילד לעזוב את בית ספר, בת שנכנסה להריון ועוד ועוד? הורים שבדומה למתרחש בשעות אלה במדינה מתגייסים כל כולם, פונים בבקשת עזרה ונאבקים למגר את הבעיה ולמנוע את התדרדרות המצב. והשאלה האם ניתן למנוע את הדברים או להקטין את הנזקים או את הסיכויים להתרחשותם? (אתם מוזמנים לקרוא את אימונון מס' 5) האם ההורים יכולים להשפיע ולחנך נגד אלימות? האם ההורים יכולים לחנך נגד שתיית אלכוהול ועישון? האם ההורים יכולים לחנך לערכים? האם ההורים יכולים להקנות לילדיהם כישוריי חיים?

אני סבורה שלא רק שההורים יכולים לעשות את כל אלה אלא זה תפקידם וזו חובתם. אני סבורה שאנחנו ההורים לא יכולים להשאיר את חינוך ילדנו למערכת החינוך, לאינטרנט או לסבתא – זהו תפקיד בראש ובראשונה של ההורים! בתוכנית ראיונות בטלביזיה שאלתי את הנוכחים: "לשם מה אנחנו מביאים ילדים לעולם?  האם לרזומה? האם על מנת שאוכל לרשום בקורות החיים שיש לי 2 ילדים?"

הרי אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו בני אדם, שיהיו מאושרים, שיצליחו ושיהיו להם כלים להתמודד אם משברים. כל אלה לא קורים לבד. אם אנחנו רוצים שהילדים שלנו לא יהיו אלימים, שלא יהיו פורעי חוק אז בואו נקדים תרופה למכה ונחשוב איך עושים זאת, איך מונעים את התפשטות השריפה הבאה, איך מתארגנים נכון מבעוד מועד.

הרי ברור לכולנו שאנחנו מגדלים ילדים באזור מוכה סכנות. הילדים שלנו חשופים לאלימות שגואה, אלכוהול מגיל צעיר, מין, כהות חברתית – בקיצור לא להיט. ומכאן חובתנו ואחריותנו לא לחכות לאסון שיקרה אלא לשבת ולגבש עמדה, התנהלות ודרכי מניעה איך בכל זאת אנחנו מעניקים לילדים שלנו הגנה וכלים להתמודד עם המציאות בה הם גדלים.

מניסיוני במהלך השנים למדתי שכן יש אפשרות לחנך את הילדים שלנו להיות ערכיים. להיות ילדים שמתחשבים ומכבדים את הזולת, ילדים שמוקירים תודה שלא מקבלים כל דבר כמובן מאליו. ילדים שמושיטים יד לעזרה, מתנדבים ותורמים, ילדים סקרנים, חרוצים, משקיעים ומתמידים, כאלה שיודעים להבחין בין טוב ורע, בין מוסרי ללא ומוכנים לעמוד על דעתם ולהלחם על חוסר צדק ועוולה שנגרמת גם לאחר. אז בואו ניקח אחריות ולא נחכה לעת שנדרש לכבות שריפות בביתנו. לא נחכה לחקירות ולשאלות שנצטרך לשאול את עצמנו אחרי ונקדים תרופה למכה.

קרני

EeJcqXZHMydVHQn

Call me wind bcaesue I am absolutely blown away.

08/02/2012 07:27:54, Carole
הוסף תגובה