הרהור 14 - לייק, חבר!

מרץ 2011

זו עובדה שכנראה כבר אי אפשר להתעלם ממנה, רוב הילדים שלנו מבלים זמן רב מחייהם מול המסכים. מול הטלביזיה, מול הטלפון הנייד, האייפוד ומול המחשב. ילדינו לא רק מבלים זמן רב מול המסכים אלא מנהלים באמצעותם חיים חברתיים ענפים (לפחות מנקודת מבטם). חלק ניכר מחייהם החברתיים מנוהלים דרך אותם מסכים. הם בתחושה שהם משוחחים זה עם זה, משתפים זה את זה ואפילו מגיבים אחד לדברי רעהו. חייהם החברתיים מנוהלים באמצעות לייקים, קיצורי מילים וסימנים, תחת עיניהם הפקוחה של חבריהם. הם מעבירים מסרים זה לזה, מנהלים דיונים ואפילו שמענו לא אחת על חרמות ונידויים שנעשו – בקיצור לדידם חיי חברה פעילים.

תמונות  של חבורת הילדים  ונוער  שיושבים למטה ומשוחחים, מתווכחים, צוחקים, נוגעים, תמונות שכולנו חווינו בילדות ובנעורים אינן קיימות עוד לרבים מילדינו. אותם מפגשים בלתי אמצעיים הומרו בתקשורת באמצעות מקלדת, עכבר ומסך. 

תמונת מצב

זוהי המציאות  שעלינו כהורים להתמודד עימה.

מחקרים מראים שבשל שעות המסך הרבות שמבלים הילדים, האינטליגנציה הרגשית וכישורי החיים של ילדינו נפגעים ונמצאים במגמת ירידה. ילדינו פחות רגישים לצרכי הזולת, פחות קשובים לעוצמה או לאינטונציות הקול, פחות מגיבים להבעות פנים, תנועות גוף ועושר שפתם הולך ומדלדל. המצב הגיע לכדי כך שפעמים רבות ניתן לראות חבורות של ילדים או בני נוער שיושבים פיזית יחד אך כל אחד מהם שקוע במסך האישי שלו.

נתקלתם בסיטואציה שהם מציינים שם של ילד (שסביר להניח שלא שמעתם מעולם ובטח לא ראיתם) ומוסיפים לו את התואר "חבר טוב" ואז מסתבר שהוא גר בעיר אחרת והם חברים בפייסבוק שבועיים? או שהבת שלכם מספרת בהתרגשות שהיא דיברה עם חברתה על הריב הגדול שהיה בהפסקה בבית ספר ואתם כבר מדמיינים שהן נפגשו אחר הצהריים ושוחחו על הדברים או לפחות ליבנו אותם בטלפון ופתאום אתם מבינים שהפועל "דיברו" הכוונה התכתבו דרך הצ'ט בפייסבוק. 

אז מה עושים?

נכון שדיברנו (או בעצם שמא המסך משפיע גם עלי והכוונה שאני כתבתי ואתם קראתם... קריצה) בהרהור מספר 5 על ניהול של שעות המסך, אבל נראה שלא פחות חשוב להשקיע במאמץ לפתח לילדים שלנו ואולי גם לנו המבוגרים את ההקשבה הבלתי אמצעית זה לזה. לזמן לכולנו ובמיוחד לילדים, זמן שהות פיזי בו מתקיימות אינטראקציות אנושיות, שלא קשורות בהכרח לפרוצדורות אלא קשורות ליחסים בין אנשים.

ברור ומובן לנו הצורך לקחת את הילדה לחוג התעמלות או פסנתר במטרה לפתח לה יכולת התמדה, כושר או מוסיקליות.  אין לנו התלבטות ואנחנו שוכרים את שירותיה של  מורה פרטית על מנת לחזק לילדנו את הידיעות באנגלית. באותה מידה צריך להיות ברור לנו שעלינו לחזק לילדינו את כישורי החיים שלהם ואת יכולת התקשורת האנושית, שאינה דרך המסך.

זה שוב מביא אותי לחשיבות הרבה של הזמן, של הגדרת המטרות החינוכיות, של ההשקעה ושל תשומת הלב, שעלינו להקדיש לחינוך הילדים. בואו נודה שנוח לנו (במיוחד שהם צעירים), שהמסכים מאפשרים לנו כמה דקות של שקט וכשהילדים גדלים, הפייסבוק חוסך מאתנו לא אחת להקפיץ לחברה. אבל נוכחות המסכים בחיינו לא יכולה להוות תחליף של האינטראקציות הבינאישיות האמיתיות ופה זו אחריות שלנו ההורים.  פה אנחנו צריכים להתגייס ולעזור לילדינו, הן בדוגמה אישית בתוך המשפחה והן לעודד אותם למפגשים עם חברים. למשל ארוחת ערב יחד סביב השולחן ולא מול מסך הטלביזיה, עשיית פעילות ספורטיבית משותפת, לעודד את הילדים להזמין חברים, ללכת לתנועת נוער ואולי כמו שנוהגת אחת המשפחות שאני מכירה להחליט על יום אחד בשבוע בלי מסכים (בהתחלה זה נראה קשה ובלתי אפשרי ואחרי כמה פעמים תופתעו לגלות שכולם נהנים מזה).

נראה שנוכחות המסכים בחיינו היא עובדה קיימת ועלינו להיות ערים ליתרונות ולחסרונות שהיא מציבה בפנינו ולהתמודד עמם על מנת למזער את הנזקים.

להתראות, קרני

הוסף תגובה