הרהור 16 - הורים מפונקים

יוני 2011

הקדמה קצרה לאלה שלא קראו את הרהור ההורות מס' 15

איימי צ'ואה אמריקאית ממוצא סיני הנשואה ליהודי, אם לשתי בנות ופרופסורית למשפטים באוניברסיטת ייל, כתבה לאחרונה ספר על בני משפחתה, "הימנון הקרב של אמא נמרה" שזכה לתגובות רבות ברחבי העולם.

איימי, בת למהגרים סיניים חושפת בספרה את עקרונות החינוך המנחה את האמהות הסיניות בהשוואה לעקרונות החינוך של האמהות המערביות. צ'ואה בחרה לעלות את הסוגיה החשובה הזו, דרך כתיבה קולחת המאפשרת הצצה לכאורה, לסיפור האמהות הפרטי שלה ושל בני משפחתה.  סיפורה מצטייר כקיצוני עד כדי פרובוקציה וזאת מתוך מטרה לעורר מחשבה, בירור ושיח ציבורי על ההורות המערבית.

בהרהור הקודם שיתפתי אתכם במחשבות שעלו בי במהלך קריאת הספר ובחרתי לעלות אותן בפניכם בסדרה של הרהורי הורות ואימונונים. בהרהור הקודם התמקדתי בשאלה האם ההורות המערבית אכן מגוננת מדי על הילדים ולא מאפשרת להם לצאת מאזור הנוחות ולהתמודד עם אתגרים וקשיים שעלולים לחשוף אותם לכישלון?

הפעם בחרתי להתמקד בשאלה נוספת, אף היא לא פשוטה. שאלה שאני שואלת את עצמי כאמא ואני מניחה שגם אתם מעת לעת  מהרהרים בה:

האם גם אנחנו ההורים מחפשים חיים קלים ומוותרים לעצמנו בהורות, כי..... נוח לנו?

אולי לא נעים להודות, אבל נראה לי שהדור שלנו (אליו אני משתייכת), דור ההורים של היום, מאפיין כדור מפונק שהתרגל לנוחות. אנחנו דור שהורגל לתוצאות מהירות ואיננו מנוסים בדחיית סיפוקים. שתי דקות במיקרו וארוחת הצהריים לילדים מוכנה.  שני ילדיי רבים על הכדור ואני מיד קונה כדור נוסף, על מנת שיהיה לי שקט. ואם זה אינו מספיק צריך להודות שבנוסף אנו, דור ההורים של היום, עסוקים בין היתר בשאלת הזהות העצמית ולא פחות גם באושר שלנו.

אז איפה הבעיה?

הבעיה טמונה בכך שהורות פעמים רבות מאופיינת בעבודה סיזיפית, שוחקת, כפוית טובה, לא תמיד פופולארית והיא אינה מתגמלת באופן מיידי. הורות דורשת זמן, השקעה, מחשבה, התמקדות באחר ומאמץ רב וממושך, וכל אלה לא תמיד עומדים בקנה אחד  עם פינוק, ציפייה לתוצאות מהירות, אי יכולת בדחיית סיפוקים, הגשמה עצמית ו... אושר.

רק השבוע הייתי עדה, לילד בן חמש שעמד בעיניים כלות מול הקיוסק בבריכה וביקש במתיקות מאמו כסף לחמצוצים. אמו שהייתה שקועה בשיחה בפלאפון שלפה מארנקה מטבע של 10 ₪ תוך שהיא אומרת לבנה בהחלטיות: "תקנה 4 חמצוצים שניים לך ושניים לחברך." בן החמש שתכנן על 10 חמצוצים, לא התבלבל ופתח במשא ומתן שראשיתו בנעימות וסופו בבכי וצעקות.  נראה היה שהוא מתורגל בהתנהלות והיה ברור לו שבסופו של יום הוא יקבל את מבוקשו ואמו תוותר וכך אכן היה.

עלילה מוכרת לכולנו, לא?

כמה פעמים מקטן עד גדול ילדנו מבקשים מאתנו ההורים דבר מה. ממתק, עוד 5 דקות בגן שעשועים, משחק מחשב, ללכת לחבר, לצאת למסיבה, לחזור ב- 4 לפנות בוקר, להכין שיעורים אחרי הישרדות,  כסף ליציאה ועוד מגוון רב של בקשות. ואנחנו למרות שיש פעמים שאנחנו חושבים  ומאמינים שזה לא מתאים ויש לסרב לבקשה, אנחנו נעתרים. הבעיה נעוצה בכך, שלרוב הויתור נעשה, כי  לא מתאים לנו להתעמת עם ילדנו, לבזבז אנרגיה, זמן ועצבים. הויתור נעשה, כי אנחנו בוחרים לשמוע: "תודה אימוש. את האמא  הכי......".

אין לי ספק שיצא לכל אחד מכם להיתקל במשפט : "אה, הילדים של היום, ברור שהם לא קוראים ספרים. זה בגלל המחשב, הטלביזיה....."

האומנם? האם המחשב והטלביזיה האם האשמים הבלעדיים לעובדה המצערת שילדנו גדלים בלי שרה גיבורת ני"לי, חסמבה, אורי ועוד רבים וטובים? לצערי נראה לי שהעובדה שילדנו לא קוראים ספרים היא עוד אחד מהתסמינים של הפינוק שלנו ההורים.  בגיל צעיר אנחנו נעזרים כעניין שבשגרה, ב"סבא טוביה" ובסרטי דיסני, כשמרטפים לשעות אחר הצהריים ומאוחר יותר אנחנו מעדיפים "לזרום" עם הילדים הבוגרים ולתת להם לשקוע בעצלנות ובפאסיביות מול המרקעים השונים. בהתנהלות הזו  שלנו, אנחנו מתפנקים ומתבצרים בנוחות שלנו במקום ללמד אותם לנהל את זמנם, לעזור להם לפתח סקרנות, ללמוד לראות את עולם הספר כמקור להנאה או לעניין. אנחנו פעמים רבות מוותרים לעצמנו ולילדנו ומניחים להם לעשות כראות עיניהם, כי זה פשוט, יותר נוח לנו.

דור הולך ונעלם

צ'ואה מתייחסת בספרה לפחד שמן הראוי שניתן עליו את הדעת, הפחד משקיעת הדורות. היא מציגה דפוס אופייני בקרב מהגרים סינים בארה"ב, דפוס שנראה לי תואם גם לנו כחברה, שקלטה מהגרים רבים.

זה מתחיל בדור של הורינו, דור המהגרים –שהתאפיין בחריצות. רבים מהורינו הגיעו חסרי כל, עבדו בחריצות, היו קפדנים וחסכנים והשקיעו רבות בחינוך שלנו ובעתידנו. בני הדור הבא, הדור שלנו, ההורים של היום. דור שמאופיין בשאפתנות. רבים אקדמאים, בעלי מקצועות חופשיים. דור שרובנו פחות חסכנים, נהנתנים, מקפידים פחות בחינוך ילדינו. ואז מגיע התור של הדור הבא, הדור של ילדנו– דור שנולד וספג עם חלב אמו את האווירה הדמוקרטית ואת הזכויות האישיות המוקנות לו. דור שמשתמש לא אחת במשפטים כמו: "הגוף שלי לרשותי" ו"את לא תחליטי עלי". דור מפונק, אגוצנטרי, שמתמקד ב"אני". דור שנולד לנוחות, למנעמי החיים, למותגים, לתרבות הסלבים והאדרת הכסף והכוח.

אז מה בכל זאת עושים?

אני תומכת בדעתה של צ'ואה, שאם אנחנו ההורים של היום, רוצים לעצור את שקיעת הדורות הזו, עלינו לא להירדם בשמירה. אני יודעת שזה לא תמיד קל ונדרש מאתנו לוותר על חלק מהנוחות שלנו, על מנת למנוע את שקיעת הדורות שרבים מאתנו מרגישים. נדרש מאתנו לחנך את ילדנו ולדאוג לכך שהם יהיו פחות מפונקים, אגוצנטריים ועצלים. נדרש מאתנו לדאוג לכך שילדנו ילמדו לקחת אחריות על מעשיהם, שיגלו רגישות כלפי הצרכים של האחר, שיבינו את הקשר בין השקעה לתוצאה, שיגלו סקרנות ועניין, נדרשת מאתנו התנהלות אחרת מזו שאנחנו מכירים.

לא קלה הדרך,  אך כדור שמאופיין בשאפתנות אולי נשכיל לנתב אותה גם לערוץ הזה.

וכמו תמיד מחכה לשמוע תגובות, קרני

 

 

והאמא הזו היא אני

קראתי ולא הפסקתי להזדהות עם כל מה שכתבת...כאילו העלית את כל המחשבות המטרידות את מוחי בשנה האחרונה בצורה מדויקת על הכתב. מצד אחד, מנחם להרגיש שאני לא האם היחידה בסירה הטובעת הזו אבל מצד שני, והכי חשוב, נתת לי מוטיבציה לקום הבוקר ולהתחיל לערוך שינויים, קטנים אך משמעותיים...

07/06/2011 07:43:28, עינב

שינויים קטנים

עינב הי, תודה על תגובתך ואכן את לא יחידה בסירה. אני שמחה שהתמלאת במוטיבציה ובמיוחד שמחת אותי שבכוונתך לערוך שינויים קטנים אך מהותיים ולא מהפכה ראדיקלית.אני בטוחה שאת בדרך הנכונה ושיהיה בהצלחה. קרני

07/06/2011 13:19:27, קרני כהן

דור ההורות

אם אני שואלת עצמי, איזו אימהות היא אידיאלית,,,התשובה העולה אינה פשוטה ע"מ להגיב עליה כאן ועכשיו,,,אני רק יודעת שבדור הזה שלנו, אין עלינו אלא לעבוד ולפעמים במשרה כפולה ולו כדי לעמוד בהוצאות המרובות שחלות עלינו:משכנתא, חוגים, מיסים, שיעורי עזר פרטיים,,,אי לכך ובהתאם לזאת שיעור הזמן שאנו נמצאות עם ילדינו בזמן איכות נמוך עד כדי אפסי,,,ולכן הפיצוי של אותה אמא זאת או אחרת כנראה, היא לתת לילדה את שחפצה נפשו,,,גם המערכת החינוכית אינה מקלה עלינו, וכל שנה שעות הלימוד יורדות, רמת הלימוד ירודה, ואנו נאלצים להתמודד גם עם מערכת חינוך כושלת!!!!לכן, איני מאשימה את "דור האמהות העכשווי" אלא את המערכת כולה הסובבת סביב ילדינו.לצערי, מערכת החינוך אינה לומדת ממדינות נאורות כיצד ללמד, אלא מוסיפים נגרע לימודי בנוסף לכל החופשות הארוכות והמייגעות עם החגים המרובים שלנו.

09/06/2011 11:57:46, דורית קוגמן

דור ההורות - תגובה

דורית הי, תודה על תגובתך הכנה. אכן המציאות היומיומיות של רבים מאתנו אינה פשוטה ומערכת החינוך לא תמיד מסייעת ותומכת כפי שהיינו רוצים. נטל הפרנסה כבד ואנחנו נאלצים לבלות פחות ממה שאנו רוצים עם ילדינו. השאלה האם לתת לילד כל מה שהוא רוצה זה הפתרון? האם זה באמת מפצה אותו או משקיט את המצפון שלנו? אני חושבת שלא שווה להשקיע את מעט הזמן והאנרגיות הפנויים שיש לנו בלחפש אשמים ואולי עדיף במסגרת כל האילוצים לחשוב על שינוי קטן שכל אחד מאתנו יכול לעשות בביתו של משהו שנראה שכבר הרבה זמן כדאי לשנות או לשפר. קרני

09/06/2011 15:09:47, קרני כהן

ezTjaFtOxTgIQjYHR

You keep it up now, udnrestnad? Really good to know.

16/09/2011 19:35:29, Chyna
הוסף תגובה