הרהור 17 - הורות ערכית ומחאה חברתית

ספטמבר 2011

לאחר ימי הקיץ בהם חווינו מחאה חברתית ששטפה את הכיכרות, ושיאה במוצאי שבת האחרונה, אי אפשר שציבור גדול כמו הציבור שלנו ההורים,  לא יהרהר במספר שאלות וביניהן:

  • מה הקשר בין המחאה החברתית להורות שלנו?
  • האם אנחנו  ההורים יכולים וצריכים לקחת אחריות ולהשפיע על המשך המחאה ועל יצירת חברה ישראלית טובה יותר?
  • איך אנחנו מביאים את ילדינו לכדי הבנה, שלכל אחד יש את היכולת להשפיע - לכל אחד יש את הזכות ואת החובה להשפיע על המציאות ולקבוע את אופי החברה בה אנו חיים?

הקשר בין המחאה החברתית לחינוך הילדים שלנו

זה מתחיל  כבר בגילאים הצעירים, בדרך בה אני עוזרת לילדה שלי לנקוט עמדה ולא להיגרר אחרי קבוצה שמחרימה באכזריות את אחד הילדים, על לא עוול בכפו. בדרך בה אני מעודדת אותה לגלות רגישות, לחוסר הצדק ולנקוט עמדה אמיצה (שעלולה כמובן לעלות לה במחיר חברתי) ולסייע לילד הדחוי.

וממשיך בכיתות הגבוהות יותר, בגילאי החטיבה והתיכון. לבטח נתקלתם לא אחת בסיטואציה בה בנכם או בתכם הפצירו בכם שלא להתערב ולהתלונן על מורה בבית הספר, שנהג לא כשורה וכשל בתפקידו החינוכי. ובמקרים אחרים נדרשתם להיענות לבקשת בנכם שלא להתבלט בערב הורים בבית הספר על מנת שהמורה לא תתנקם בו בציון.

האגדה הופכת למציאות

כולנו אוהבים אגדות וקשה לדעת איך האגדה הזו תסתיים הפעם. אך כבר עכשיו ניתן למנף את סיפורה של "פשוטת העם" שהצליחה תוך לקיחת סיכון, להניע מהלך שסחף מאות אלפי אנשים לרחובות. אפשר להשתמש בה כדוגמה חיה, לצורך הנחלת ערך נקיטת היוזמה אצל ילדינו - הדור הבא של הישראלים החדשים.

אני מאמינה שעלינו ההורים מוטלת האחריות המשפחתית והחברתית, מאתנו יבוא השנוי!

נתחיל בדברים השגרתיים, ביומיום שלנו כהורים, כמשפחה. נתכוונן ונעצים (כל אחד מעט יותר ממה שהוא נהג עד כה) בראש ובראשונה את הרגישות כלפי הצרכים של הזולת והסביבה, בדברים הקטנים. נלמד את ילדנו לא להשליך עטיפה  של ממתק במעלית או בגינה הציבורית, נלמד אותם לא לצעוק, לומר שלום, לא לרדת לחייו של חבר בגן או בכיתה ואחר כך נתקדם ונעודד אותם לנקוט יוזמה ולשנות דברים שמפריעים להם במשפחה, בכיתה, בבית הספר, בשכונה. זו תהיה המהפכה האמיתית שתהפוך את החברה שלנו לטובה יותר.

לא קלה דרכנו

ויותר קשה ובעייתי: מה עושים עם מידע שהגיע אלינו או אל ילדנו על ילד ששתה לשוכרה? על ילדה שמשתמשת בסמים? או בדומה לסיפור המזעזע על קשר השתיקה שנרקם סביב הפרשה של הילדה שנאנסה על ידי "בני טובים" במשך חודשים רבים? (אתם מוזמנים לחזור ולקרוא את כל אותם קושיות ששאלתי את עצמי עם חשיפתה בתקשורת של אותה פרשה) האם אנחנו מקדשים את ערך אי ההלשנה או לחילופין נוקטים עמדה ומדווחים על מנת למנוע אסון?

היה ואנחנו ציבור ההורים שואף להורות ערכית ומשמעותית אנחנו  נדרשים לברר מה האחריות החברתית שלנו? איפה באה לידי ביטוי הסולידריות וההדדיות? איזו דוגמה אנחנו נותנים לילדנו? מהם הערכים שאנחנו מנסים להנחיל לילדנו אזרחי העתיד ובאיזה אופן?

תנסו לחשוב עם עצמכם על מקרה של שתייה לשוכרה או שימוש בסמים שילדכם מעורב בו, האם הייתם רוצים שהורה שאינכם מכירים ידווח לכם על ילדכם? איך הייתם מגיבים לפנייה כזו? האם אתם מוכנים להיות אלה שנוקטים עמדה ומרימים טלפון להורה לילד אחר מיד עם היוודע לכם משהו לגביו החורג מנורמות ההתנהגות ומסכן אחרים?

זו בעיניי התמודדות רגישה, מורכבת ולא פשוטה. אך היא טומנת בחובה את אותה אחריות וסולידריות חברתית, שיכולה להוות מודל לילדינו. אחריות זו מוטלת עלינו ההורים שמהווים חלק משמעותי מחברה שרוצה שינוי.

ולסיום, אני מברכת את אותם הורים שפקדו עם ילדיהם את מאהלי האוהלים הפזורים ברחבי הארץ, הלכו להפגנות ביחד איתם ואני רוצה להזמין אתכם להמשיך ולתת תנופה להבנה של האחריות ויכולת ההשפעה המוטלת על כל אחד מאתנו, כולל ילדינו לחברה טובה והגונה יותר. נכון יהיה לחכות למסקנות הוועדה ולצפות לשינויים מערכתיים, אך אני סבורה שלא די בכך. על מנת שיקרה שינוי חברתי אמיתי ומשמעותי, אנחנו צריכים לעשות אותו ביומיום שלנו וכהורים האחריות וההשפעה שלנו עשויה להיות גדולה ומשמעותית מאד.

אז הפעם כתרגיל לנקיטת יוזמה, אשמח יותר מתמיד לקבל את תגובתכם.

קרני

חיבור מעניין ומוצלח

מאוד מסכימה ומתחברת. זה מתחיל מהדברים הקטנים כמו לא לזרוק עטיפה של מסטיק ברחוב וממשיך באגדות שבעצם הם סיפורי עמים שבאו מתוך העם ובשביל העם... והאושר הגדול הוא לראות את זה ממש קורה בימינו!!!

06/09/2011 11:47:10, נעמה

תודה

נעמה הי, תודה על תגובתך. אני שותפה לתקווה שעוד רבים יקחו חלק באחריות על השינוי של אותם הדברים הקטנים והיומיומיים ויטלו יוזמה לשנות את המציאות.

06/09/2011 13:12:24, קרני

דוגמא אישית כדרך חיים

קרני, מה שכתבת נכון כל כך. הבסיס הוא הדוגמאות האישית. וכן, לפעמים אנחנו יכולים להצטייר טרחנים או מביכים בעיני הילדים. אך, בסופו של יום אנחנו הורים ולא משתפי פעולה. אני הייתי רוצה לדעת אם ילד שלי מעורב או שותף לפעילות שאיני מסכימה לה, מסכנת או מסוכנת ואני מאמינה שרוב ההורים ירמיה לדעת. שיתוף הפעולה צריך להיות בין ההורים. כתיבה מעולה. נהניתי לקרוא 

06/09/2011 14:52:49, אלונה

הורים ולא משתפי פעולה

אלונה, תודה על המילים החמות. אני תומכת בצורך לחזק את שיתוף הפעולה בין ההורים, אני סבורה שזה יקל בין היתר בקביעת גבולות מול הילדים כמו תיאום בין קבוצת הורים על שעת חזרה הביתה ביום שישי ולבטח יקנה לנו שקט שנדע שיש סולידריות הורית.

06/09/2011 20:25:04, קרני

ngWLfhZfwfFQhRNnEok

Walking in the presence of giants here. Cool thinking all aruond!

17/09/2011 08:38:03, Wimpy
הוסף תגובה